הסיוע המשפטי בסיכומיו, הביא שורה של החלטות (בסעיף 17) שניתנו לאחר שינוי הנוהל, בכולן ניתנו החלטות לקוניות המפנות לתנאי הזכאות בנוהל, ולקביעה כי לאחר עיון בכלל המסמכים (הנמנים על ידי הועדה) לא מצאה הועדה בנסיבות העניין לנכון להיעתר לבקשה (החלטות נוספות בנוסחים דומים צורפו לתגובת הסיוע המשפטי מיום 15.12.19, בסעיפים 13-9 לתגובה). על אף שחל שיפור מסוים בכך שהוועדות מציינות מה המסמכים שעמדו לפניהם, כמו גם את מספר הממתינים לדיור ציבורי ביישוב מסוים, אין בהם התייחסות לנסיבות האישיות ולתבחינים שנלקחו בחשבון, אין הסבר מדוע בנסיבות המקרה הקונקרטי, הבקשה נדחית בעוד מקרים אחרים מאושרים, ואין התייחסות או יישום של התבחינים שאומצו ביחס לאותו מקרה קונקרטי.
גם בעתירות שלפניי, דחיית הבקשות נומקה, ככלל, בהפניה לנוהל ולציון הסיבה בשלה לא עומדת הבקשה בתנאי הזכאות, ובהחלטות ועדות החריגים ככלל מוסיפים כי בנסיבות העניין לא מצאו לנכון לאשר.
הנמקה זו לאו הנמקה היא, בעיקר כאשר הנימוק המרכזי של משרד השיכון הינו כי עליו לפעול בשוויון, כדי לתת סיוע בדיור רק לנזקקים ביותר. כיצד ניתן יהיה לבחון אם כך אכן הם פני הדברים, ללא הנמקה ראויה?. בתי המשפט עמדו שוב ושוב על הבעייתיות בהנמקת חסר של החלטות המנהל ככלל, כן עמדו על הבעייתיות בהעדר הנמקה בוועדת חריגים של משרד השיכון, ויש שהביא הדבר לביטול החלטת הוועדה. (כך לעיל בעניין קליסה, בפסקה 28 לפסק דינה של כב' השופטת דפנה ברק ארז).
כך היה, למשל, בעת"מ (מנהליים חיפה) 680/08 מלמד יעקב נ' משרד הבינוי והשיכון (פורסם בנבו, 2009). שם, בפסק דין קודם בעניינו של העותר, הוחזר הדיון לוועדה בהעדר נימוקים לעניין מיצוי כושר השתכרות, בפסק דין זה שב בית המשפט והחזיר את הדיון לועדה שכן על אף שאישרה לעותר באותו עניין סיוע בשכר דירה בשיעור חלקי ו"לפנים משורת הדין" לא נמקה את החלטתה (כן ראו: עת"מ (מינהליים ב"ש) 7123-09-12 לבנה אוזן נ' משרד הבינוי והשיכון (פורסם בנבו, 2013), שם נקבע כי בהיעדר הנמקה לא ניתן לבחון את סבירות ההחלטה ולכן הורה בית המשפט לוועדה לבחון מחדש עמדתה ולנמק אותה בפירוט. בעת"מ (מינהליים ב"ש) 32498-07-20 פלונית נ' משרד הבינוי והשיכון (פורסם בנבו 21.10.20), נקבע (פס' 20-19 לפסק הדין, בדומה כי הנמקה המפנה לאי עמידה בקריטריונים, ואינה מתייחסת לנסיבות החריגות הספציפיות חוטאת למטרתה. בפס' 23 נקבע כי: "נמצא, כי בהחלטה אין ביטוי להפעלה של שיקול דעת פרטני וקיים בה חסר מהותי. משכך, אין אפשרות מצד בית המשפט לבחון האם הופעל שיקול הדעת בסבירות, תוך התחשבות בכל השיקולים הצריכים לעניין." על כן הוחזר העניין לועדה.