94. משרד השיכון הבהיר כי כיום מפורטים בפרוטוקול המסמכים שעמדו לפני הועדה, וכלל ההחלטות לפי נהלי וועדות החריגים מ-2018 מפורטות יותר וכי כאשר מדובר בעשרות אלפי מקרים אין להטיל נטל על הרשות לנמק מעבר לכך. אין לקבל טיעון זה.
משרד השיכון מנסה לאחוז במקל בשני קצותיו, מחד, משיקולי תקציב לא לעדכן את תנאי הזכאות ולא לכלול בהן יותר מקרים, מה שזכותו כמובן לעשות, אך מנגד להימנע מטיפול והנמקה פרטניים ב-30,000 בקשות, מה שוודאי מטיל עומס רב על וועדות החריגים. ובכן, כל עוד לא מעודכנים הנהלים, ומוגשות עשרות אלפי בקשות חריגות, חייב המשרד לעמוד בחובותיו ולנמק את כלל ההחלטות על פי כללי המשפט המנהלי.
בהעדר כל הנמקה שתתייחס לטענותיהן הספציפיות של העותרות (למעט הפנייה לקונית להוראות הנוהל, ואמירה לקונית לפיה אין די בנסיבות כדי להביא לחריגה מהנוהל), אין לביהמ"ש דרך להתחקות אחר השיקולים שגרמו לדחיית הערעור, ואין אפשרות ולבחון את ההחלטה שהתקבלה. יתרה מכך, אין אפשרות אפילו לדעת אם חברי הועדה היו מודעים לטענות הספציפיות שהעלו הפונים.
בדיון מיום 25.2.18, הבהירה הממונה המחוזית, גב' ריקי אלימלך, עד כמה החברי הוועדה לוקחים את עבודתם ברצינות וקוראים ובוחנים כל דוח וכל נתון שמוגש להם. אני בטוחה שכך הם פני הדברים, ודבריה של גב' אלימלך על הקושי בעבודת הוועדה נגעה לליבי. עם זאת, על מצב הדברים האמור, לבוא לידי ביטוי בהחלטות הועדות.
יש לעדכן את נהלי וועדות החריגים ולקבוע במפורש חובת הנמקה, ולצדה כי ההנמקה תתיחס לכלל התבחינים שנלקחו בחשבון, ולמשקלם היחסי.
אמנם, כפי שנאמר בעניין קליסה (פסקה 29 לפסק דינה של כב' השופטת דפנה ברק ארז): "בדיעבד, הנמקה פגומה אינה יורדת בהכרח לשורש החלטתה של הרשות, ולכן אינה מהווה עילה אוטומאטית לביטולה של ההחלטה".
אולם, המקרים הרבים בפסיקה בהם הוחזרו לדיון בועדה מביאים לפניות מרובות לבית המשפט ולחוסר יעילות של המערכת כולה. כדי שהדבר לא יישנה, יש לתקן את הנוהל, ולהחזיר את חובת ההנמקה שנשמטה ממנו, כמו גם את החובה לפרט מה התבחינים שנלקחו בחשבון, ובאיזה מדרג, בכל מקרה ומקרה.
הנמקת בקשות הנדחות בוועדות החריגים
95. משרד השיכון בסיכומיו (סעיף 55) טען כי לא ניתן לנמק דחיית בקשות על פי התבחינים, שכן, לטענתו, יהיה מדובר בהנמקה שלילית – לא מתקיימים התבחינים. טענה זו אין לקבל, הן במישור העקרוני, הן במישור המעשי.