(הדגשה שלי – מ' א' ג')
כאן יש יותר פירוט לגבי הנתונים שעמדו לפני הועדה, כפי הנראה כיון שהעניין הוחזר לועדה בעקבות הגשת העתירה. עם זאת, גם להחלטה זו לא צורף פרוטוקול, וההנמקה אינה מבהירה מדוע הגב' לוי אינה מקרה המצדיק חריגה מהנהלים. בדיון באותה עתירה ציין ב"כ משרד השיכון כי הועדה בחנה את בקשת גב' לוי " ביחס לשאר הבקשות שממתינות בתור" (עמ' 2 לפר' מיום 24.10.17, ש' 14-13).
גב' לוי טענה לעניין זה כי מדובר בנימוקים סתמיים וטכניים, אשר לא זו בלבד שאינם מבהירים לעותרת מדוע בקשתה נדחתה, למעט הטעם הכללי, אלא אף לא מאפשרת ביקורת שיפוטית אפקטיבית על החלטה זו.
כיון שהחלטה זו ניתנה לאחר הגשת העתירה הראשונה, כשהעתירה הראשונה כלל לא התייחסה להחלטה זו, הסכים ב"כ גב' לוי כי העתירה תימחק, תוך שהוא שומר על זכותו להגיש עתירה חדשה על ההחלטה מ-17.10.17, ובית המשפט הורה על מחיקת העתירה (החלטת כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט מיום 24.10.17).
101. בעקבות זאת הוגשה העתירה שלפניי על ההחלטה השנייה של ועדת הערעורים שהובאה לעיל, במסגרתה עמדה גב' לוי על התכלית הסוציאלית שניצבת במוקד חוק זכות הדייר בדיור ציבורי: התכלית היא לאפשר דיור למי שידו אינה משגת. לאור רציונל סוציאלי זה, כך לטענתה, מתחייבת בחינה פרטנית של כל מקרה לגופו, באופן מהותי, ולא באופן טכני-"מתמטי" שמתייחס לנתונים היבשים גרידא. גב' לוי טוענת כי הימנעות מהתייחסות ספציפית למאפייניה הייחודיים חורגת מהתכלית האמורה, ואף מחובתם של חברי הוועדה. לטענת גב' לוי, התעלמות הוועדה מהנסיבות האישיות שלה, מעידה בפועל על שרירותיות ואף על כך שסביר להניח שלא נשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים במסגרת הליך קבלת ההחלטות של הוועדה. לפיכך, העובדה שלא נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים מעידה על אי-סבירות ההחלטה.
102. עוד טוענת גב' לוי כי במקרים בהם המצב קל יותר ממצב העותרת אושר סיוע בוועדת החריגים, מה שמעיד, לטענתה, על חוסר שוויון בהחלטות וועדת החריגים, כמו גם על אי סבירות של החלטות הוועדה. ביום 7.12.2018 הגישה גב' לוי את תגובתה לדוח משרד השיכון בו פורטו החלטות שניתנו בבקשות לועדות חריגים לעניין הקצאת דיור ציבורי. במסגרת תוגבה זו הדגישה גב' לוי פעם נוספת את נסיבות חייה הקשות, המצדיקות, לטענתה, זכאות לדיור ציבורי. זאת ועוד, טענה גב' לוי כי במקרים רבים אחרים המופיעים באותו דו"ח, בהם הנסיבות אינן כה חמורות כשלה, אישרו וועדות החריגים בקשות חריגות. גב' לוי הצביעה על מספר מקרים בהם אף ללא עמידה בתנאי הסף למשפחה מזכה, אושר דיור ציבורי: כך למשל, אושר דיור ציבורי לזוג צעירים ללא ילדים, לאור נכות נפשית (75%) ולאור הנסיבות, או מקרה בו אושרה בקשתה של אם חד הורית עם שני ילדים בגירים, זאת לאור נסיבות אישיות (דוג' מס' 7 ו-15 בהתאמה, בטבלה שהציגה גב' לוי בתגובתה מיום 7.12.2018). מדובר בדוגמאות בלבד, ולטענת גב' לוי, קיימים מקרים רבים בהם אושרו בקשות באופן חריג, אף ללא עמידה בתנאי גודל המשפחה, מה שמעיד על חוסר אחידות באישור בקשות חריגות. גב' לוי אף הבהירה כי הדבר פוגע בזכות לשוויון וכי ההנמקה הלקונית שקיבלה מהוועדה בנוגע להחלטה שלא לאשר את בקשתה באופן חריג, אינו מקיים את חובת ההנמקה הנדרשת במשפט המנהלי.