--- סוף עמוד 15 ---
42. היות שבמקרה זה כפי שצויין, הכשל בצינור הביוב התגלה שנים לאחר מסירת עבודות התקנת הצנרת לידי איגוד ערים, כאשר הלכה למעשה הנתבעות כבר סיימו להחזיק בקו הביוב כולו הרבה קודם לכן, ועל כן לא הייתה להן שליטה עליו משך שנים ארוכות עד לאירוע הכשל, כל שכן הן לא תפעלו צנרת זו בשוטף (בשונה מעובדות הלכת ישראליפט ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל, פ"ד מט(1), 45 (להלן:"עניין ישראליפט"), לא ניתן לומר כי הנתבעות הן אשר החזיקו בצינור ממנו פרצו מי הביוב בזמן אירוע הכשל ולמעשה היו בעלות השליטה בו באופן שניתק את שליטת התובעת בו, וזאת לצורך החלת קיומו של היסוד השלישי אשר טמון בסעיף 38 לפקודה.
43. זאת ועוד, כפי שצויין, הוכח כי לפחות שנתיים ימים מאז שנמסרה החזקה בצנרת הביוב לידי איגוד ערים, עמדה זו דוממה ולא פעילה מטעמים הקשורים באיגוד ערים, ולמעשה לא מילאה זו את ייעודה. דבר זה משליך עוד יותר לטעמי על יסוד תנאי החזקה ומרחיק עוד יותר את יכולתן ו/או חובתן של הנתבעות להוכיח כי לא הייתה בעבודתן התרשלות שיחובו עליה.
44. למען השלמת התמונה אציין כי דין דומה חל גם בכל מה שנוגע לסעיף 41 לפקודה שגם לגביו נתנה התובעת את דעתה שעניינו- חובת הראייה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו ואבאר:
45. גם סעיף זה, כפי הוראות סעיף 38 לפקודה, מונה שלושה תנאים מצטברים אשר בהתקיימם עובר נטל השכנוע בדבר העדר רשלנות לנתבע, ואלו הם:
(א) לתובע לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת את הנסיבות שהביאו לאירוע בו הוא ניזוק;
(ב) הנזק נגרם על ידי נכס שלתובע לא הייתה שליטה מלאה עליו;
--- סוף עמוד 16 ---
(ג) אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה.