46. מגמת בית המשפט העליון כפי שקיבלה ביטוי בסוגיה זו בפס"ד פלוני המובא להלן, הינה לצמצם את תנאי הידיעה הראשון למקרים של אי ידיעה מוחלטת. באותו עניין נקבע כי בכדי שהתובע יהנה מתנאי זה, חייבת להתקיים עמימות עובדתית מהותית של נסיבות המקרה המזיק, לרבות עד ובכלל, לשלב המשפט, עמימות כזו שעל פניה אין לדעת באמת, אף במאמץ, מה היו הנסיבות והסיבות האמיתיות שהובילו לאירוע המזיק:
" קריאה זו של תנאי אי-הידיעה מתיישבת עם ההלכה העדכנית לגבי מועד אי-הידיעה. כאמור לעיל, בעניין שטרנברג ובפסיקה שלאחריה, נקבע כי תנאי אי-הידיעה מתקיים מקום בו נותרו פרטי ההתרחשות המזיקה עלומים גם במהלך המשפט. קביעה זו מלמדת שידיעתו של הניזוק, שנכח בעת קרות הנזק, אינה עומדת במוקד הכלל, אלא מכלול הראיות המובאות בפני בית המשפט על ידי "הצד התובע", שעליו מוטל נטל איסוף והבאת הראיות בשלב ניהול המשפט לשם עמידה בנטל ההוכחה. משכך, יהיה זה אך הגיוני לכלול במסגרת התנאי את אי-ידיעתו של התובע, אף אם אינו הניזוק עצמו, שכן אלה משתקפות בכלל הראיות שברשות התובע או שיכולות להיות ברשותו על אודות נסיבות המקרה." (רע"א 7002/17 פלוני נ' פלוני (21.5.18)).
47. דא עקא ובמקרה זה אין התובעת טוענת לעמימות עובדתית לקרות האירוע המזיק. אין גם טוענת שהיא אינה יודעת את מקור הכשל וכי קיימות נסיבות שאינן מאפשרות בידיה גם כיום להתחקות אחריו. נהפוך הוא, עמדת התובעת לכל אורך הדרך, תוך שהיא נסמכת על חוות דעת מומחה מטעמה, הינה שאירוע התביעה הינו תוצר של כשל שנפל בריתוך הצינור ובתור שכך, לא מתקיים בעניינו התנאי הראשון של סעיף 41 לפקודה, המחייב כאמור עמימות עובדתית מוחלטת עד ובכלל במהלך שלב המשפט.
--- סוף עמוד 17 ---
48. יוצא אפוא כי בכל מה שנוגע לנטל ההוכחה בתביעה זו בקיומה של רשלנות שהובילה לקרות האירוע המזיק, מוטלת על התובעת החובה להוכיח ולשכנע את בית המשפט על פי מאזן ההסתברות האזרחי את אחריותן ברשלנות של הנתבעות כלפיה בהתבסס על טענתה כי מקור הכשל בצינור הינו תוצר של ריתוך לקוי שנעשה על ידי מדיסון במסגרת עבודותיה ובהתאמה כי כשל זה הוא זה שהוביל לאירוע המזיק ברשלנותן של הנתבעות כלפיה.
49. על כן בהכרח ניתן לקבוע כבר בנקודה זו כי לו תוצאת הדברים מתוך סל הראיות המוכח, תוביל לאפשרות מסתברת אחרת שווה או יותר לפרוץ הכשל בצינור, שלא בהתאם לגרסת התובעת, תבוא תביעה זו על קיצה עם דחייתה, וזאת מהטעם שבמקרה שכזה ניתן יהיה לומר כי התובעת לא הוכיחה את מקור הנזק בפועל ואם בכך לא עמדה, אזי אין נפקות לתביעתה מקום בו כלל בסיס הוא שבהעדרו של הוכחת גורם הנזק אין חיות לקיומה של עילת תביעה כנגד מי שלעמדת הניזוק גרם לו.