78. באותו מקרה קבע ביהמ"ש כי הימנעותה של התובעת- חברת איילון, אשר ביטחה מספר רכבים שנשרפו, לאפשר לנתבעת כמי שייבאה רכבים אלה לארץ, לבדוק אותם מיד לאחר שאלו עלו באש ונשרפו, הינה נזק ראייתי חמור שמנע מחוקר שריפות מטעמה להתרשם באופן בלתי אמצעי מגורמי השריפה ואף שנזק זה הוקטן במידת מה הואיל ומומחי התובעת טרחו לתעד בצילומים את מה שראו עיניהם, קבע ביהמ"ש כי אין לצילומים אלה תחליף שווה ערך למראה עיניים ממש ובתור שכך הוא הורה על דחיית התביעה.
79. דא עקא ובמקרה זה שלפנינו, הצינור שנותק ממקומו בנקודת הכשל כלל לא נחשף עד עצם היום הזה, אף שכאמור עמדה בידי התובעת האפשרות לעשות כן בכל רגע נתון.
80. נטל זה של חשיפת הצינור וגילויו לשם תיעוד ובחינת הכשל שנפל בו רובץ לפתחה של התובעת ואין לקבל את עמדתה בסיכומיה כי לרשות הנתבעות עמדה באותה מידה האפשרות לחושפו וזאת הן מפני שנטל ההוכחה בתביעה זו מוטל על התובעת והן מפני שפרקטית לנתבעות, בשונה מאיגוד ערים, עומד מכשול גדול יותר הקשור בבירוקרטיה ובסכנות כלפי צדי ג' שעשויות ליפול על כתפיהן שאין מחובתן לשאת. בשל שליטתה במקום ולנוכח מעמדה כגוף ציבורי חיוני, ניתן היה לצפות מאת איגוד ערים או לפחות מאת התובעת בשמו, לפעול לצורך העניין.
81. לכך שהתובעת לא טרחה בחשיפת מקור הכשל בעין, יש משמעות כפולה: האחת, בהיבט של הוכחת תביעתה זו ביחס לטענת ההתרשלות שלה כנגד הנתבעות והשנייה, בהיבט של נזק ראייתי שנגרם לנתבעות במסגרת הגנתן זו.
82. באשר למשמעות הראשונה, זו מצויה בשדה חובת ההוכחה ברשלנות המוטלת על התובעת מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שייעודו להטיל אשם ברשלנות
--- סוף עמוד 28 ---
במעשה או במחדל על הנתבעות. הדבר בולט על רקע הפסיקה כיום אשר שמה את הדגש על חובת הוכחת תנאי ההתרשלות טרם מעבר לבחינת חובת הזהירות אשר במקרה זה הינה מובהקת לטובת איגוד ערים וזאת בשונה משאלת ההתרשלות שמחייבת הוכחה דה פקטו בראש ובראשונה ( על ההבדל בין "המודל המסורתי" כפי שנקבע בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד ל"ז(1) 113 לעומת "המודל המודרני" כיום ראה: כב' השופט עמית בע"א 4486/11 , פלוני נ' פלוני, בפסקה 12 (15/7/2013 )).
83. הוכחת ההתרשלות במקרה זה חייבה את התובעת לנקוט בכל האמצעים שעמדו לרשותה בכדי להביא ראיות ישירות בדבר הנסיבות שהובילו לקריסת צינור הביוב. לו הייתה התובעת חושפת צינור זה, סביר כי ניתן היה לבדוק בעין היכן בדיוק קרס הצינור, מה הביא אותו לקריסה זו והאם האפשרות של הלחמה רשלנית בנקודת השבר הינה האפשרות היחידה ואין בילתה וזאת בשעה שניתוק הצינור הינו דבר אחד, והסיבה שגרם לנתק זה הינה דבר שני שמחייב את התובעת להוכיח כי דווקא אותה הלחמה רשלנית היא הגורם לכך וזאת בשעה שבמובנה, ( ואף שעל פניו האינסטיקט הטבעי מוביל למסקנת ההלחמה שנכשלה) יכולות להיות סיבות אחרות דוגמת תזוזת הקרקע במקום בעקבות הכביש הסמוך עליו עוברים מידי יום כלי רכבים רכבים; תכנון לקוי בנקודה זו של הצינור; טיב צינור שגוי וכו', סיבות שאינן בהכרח קשורות לסיבה אותה הסיקה התובעת ובגינה היא הגישה תביעה זו. זו הסיבה שהוצאת הצינור מהאדמה ובדיקתו, הייתה הכרח מהותי.