ש. איפה היתה הגזירה או הכשלל.
--- סוף עמוד 50 ---
ת. בוודאות אני לא יודע. זה היה בסביבות הברך. אני לא יודע בדיוק איפה הכשל. החיתוך הוא ישר. (עמ' 85 שורות 10-20 לפר' הדיון מיום 31.3.19).
140. עדות זו של המומחה אידלס ולפיה צינור הפלדה שנותק ממקומו הביא לקריעת צינור הפוליאסטר בתוכו אינה הגיונית ובין היתר על רקע העובדה שבסרטון התובעת, ניתן לראות את קטעו הסופי של צינור הפוליאסטר כשהוא קטום לגמרי , דפנותיו מעוגלות ולא קרועות כפי שניתן היה לצפות מעדות המומחה אידלס. על כן לא סביר שצינור פלדה אשר קורע את צינור הפוליאסטר שבתוכו, בשעה ששני הצינורות באורכים שונים, יותיר אחריו את צינור הפוליאסטר כשהוא מעוגל ושלם בקצהו. דפנות הצינור כפי שהן נראות בצילום מחזקות יותר את הסברה שצינור הפלדה נותר במקומו ( וזאת גם על רקע הנשם שנותר אנכי באדמה) בעוד מה שנותק היה צינור פוליאסטר שחובר לקצה הצינור שרואים בסרטון, צינור אשר מעליו לא היה צינור פלדה. עדות אידלס ולפיה הכשל היה באיזור "הברך" מחזקת יותר אפשרות זו ולפיה אותה "ברך" היה צינור פוליאסטר. למקרה שכזה, נופלת מאליה תיזת התובעת בדבר כשל שנפל בריתוך צינור הפלדה ואם נפל כשל בחיבור צינור הפוליאסטר, דבר זה לא נטען בתביעה זו וממילא נתק שכזה יכול לנבוע מתכנון לקוי של העבודות לרבות פגם בטיב וסוג הצינור הפנימי ולווא דווקא טיב העבודה ( שהתמקדה יותר בחיבור "זכר" ל"נקבה" והתקנת "סנדלים" כפי העולה מהעדויות ולא בריתוך).
141. יתרה מכך, מקובלת עליי עדות מר הוניג בעניין זה, עדות שתמכה את עדות מר ונטורה ואת חוות הדעת של המומחה קופלוביץ מטעם מדיסון, ולפיה קידוח הצנרת נעשה מדרום לצפון בעוד שנקודת הכשל הנטענת הינה באיזור שבו הקידוח נעשה במיטבו, מאחר שפעולת התקנת הצנרת נעשתה באמצעות דחיקה (כפי שהוכח ולא נסתר) שאם לא כן, מקטע צינור הפלדה בראש הקידוח, שהינו גם המקטע הרלוונטי לנקודת הכשל אליבא התובעת, היה מתנתק במהלך עבודת הקידוח.
142. וכך העיד על הדברים מר הוניג בעדותו:
ש. יכול להיות אפשרות ששרוול הפלדה קרס וגזר את הצינור?
ת. זה לא הגיוני. למה? כי הצינור נקדח מדרום לצפון, הריתוך הכי חזק הוא הראשון כי זה הצינור והריתוך שכל
--- סוף עמוד 51 ---
הזמן מקבל את העומס של הדחיקה, לא יעלה על הדעת שבעל מקצוע יעשה את הריתוך הזה בתשומת לב הטובה ביותר, זה הכי חזק." (עמ' 124 שורות 23 -27 לפרוטוקול הדיון מיום 5.5.19 ).