20. לעמדת מדיסון הדבר מלמד כי איגוד ערים היה איתן בדעתו שלא לחפש חלופות זולות יותר על מנת להשיב את המצב לקדמותו, ובהתאם הוא השית עליה את עלות ההצעה היקרה יותר דבר שהתגלה ביתר שאת בביקור שנערך במקום שבוע ימים לאחר מכן כאשר במעמדו של זה, דחו איגוד ערים והמתכנן מטעמו את כל ההצעות שהוצעו בידי כל הגורמים ובכללם מדיסון, לבדיקת מקור התקלה ונקודת הכשל אף שהיה בהן בכדי ללמוד באופן ודאי על מקור הכשל. כך נדחתה על ידו הצעת התובעת בעצמה בתור חברת הביטוח של איגוד ערים, להוריד אדם לתוך הבור בכדי שיחזה בכשל בעצמו גם כאשר היה הבור יבש; כך נדחתה ההצעה לחפור בסמוך לבולען בכדי לחשוף את הכשל בסכום נמוך יחסית של 50,000 ₪ וכך נדחתה ההצעה להקים קיר דיפון במקום שהיה חושף ללא סיכונים את נקודת הכשל ומגלה את מקורה.
--- סוף עמוד 9 ---
21. כן נטען כי היות שעל השולחן נותרה החלופה היחידה בשל רצונם של איגוד ערים והמתכנן מטעמו בביצוע מעקף לצנרת, הניחה מדיסון בפניהם הצעה משלה להקמת מעקף שכזה, בעלות יחסית נמוכה של 177,280 ₪ ואולם גם דבר זה סוכל על ידם כאשר לבסוף נבחרה ההצעה היקרה ביותר לביצוע מעקף זה.
22. באשר למקור הכשל הנטען, לעמדת מדיסון מסקנות התובעת בעניין זה הינן במקרה הטוב לא יותר מאשר ספקולציה המבוססת על הנחות והשערות בלבד, ללא בסיס מוצק במציאות ו/או בהיגיון, הן נעדרות הנחה אחת בסיסית שתלמד על אחריותה של מדיסון לכשל, וזאת מבלי שאף לא אחד מגורמי התובעת ראה את השבר בצינור במו עיניו.
23. לעמדת מדיסון המבוססת על חוות דעת המומחה מטעמה מר יונתן קופלוביץ, מהנדס חקלאי בהכשרתו, מכלול הנסיבות והעובדות מוביל למסקנה כי מקור הכשל היה בצינור הפיברגלס (שעשוי חומר שביר) שהושחל לתוך שרוול הצנרת עשוי פלדה שהגנה עליו ואשר מקורו בכוח עליון- סחף ותזוזה בקרקע בעקבות הגשמים העזים ו/או חוסר תחזוקה נכונה ועבודות עפר נדרשות ו/או תנועות הכביש ממעל, שגרמו להפעלת לחץ על השרוול וממנו הלאה לצינור הפנימי שנשבר ועל כן אין מדיסון אחראית לכך. תימוכין בשטח לכך מוצאת מדיסון בצינור הנשם שנמצא קרוב לבולען שנמצא בביקורה במקום עומד זקוף, עדות לכך שהצינור החיצוני- השרוול, לא שינה ממסלולו וכי זה לא התנתק ממקומו ומה שקרס אפוא היה הצינור הפנימי בלבד.
24. כן נטען כי כיוון שפעולת דחיקת השרוולים נעשתה מדרום לצפון ולא להיפך כטענת מומחה התובעת, וכיוון שאורכו של כל שרוול עומד על 12.2 מטרים (להבדיל מ-14 מטרים שנטענו על ידי מומחה התובעת כאמור) ונותרו למעשה כשלושה מטרים של שרוול מנקודת סיום הקידוח הצפונית עד לאחר תעלת הניקוז, ובשל ההנחה הסבירה שמדיסון התקינה את תוספת השרוול הנ"ל בדחיקה מדרום לצפון ובתור שכך לא נותר מקטע של שרוול לריתוך מקצהו הסופי, לא ייתכן שאיזור הבולען שהיה בסמוך למקטע הצינור האחרון, הינו באיזור הריתוך של הצינור היות שבמקום זה לא היה כל צורך בריתוכו של קצה הצינור לצינור קצר אחר, עד למפגש עם הצינור האופקי אליו.