--- סוף עמוד 11 ---
זה במקור כשהוא במצב אנכי, ראייה לכך שהשרוול לא שקע בעקבות ניתוקו ממקומו, ואף הניסיונות שנעשו בשטח באמצעות באגר לשלוף נשם זה שלא הועילו, הם עדות לכך שהשרוול נותר שלם ומרותך לצנרת כולה, שאם לא כן היו הנשם ובעקבותיו אותו שרוול שהתנתק, מוצאים מהאדמה ביתר קלות. בנוסף נטען כי עדות לחוזקו של הריתוך ניתן למצוא בריתוכים האחרים שנעשו לחיבור מקטעי השרוולים האחרים שהחזיקו מעמד בעת דחיקתם באדמה לאורך עשרות מטרים.
31. לשיטת מוטי הוניג, לצד השערות מומחה התובעת לריתוך לקוי של הצינור, ישנן סיבות הרבה יותר הגיוניות למקור הכשל. אלו נוגעות לכוחות חיצוניים שהופעלו על הצינור דוגמת קידוח חיצוני ע"י קבלנים שעבדו במקום ו/או שקיעת הרמפה שבתוכה הונח קו הצינור. בהקשר נטען כי תוואי הנחת הצינור המקורי הוזז לאור התראת חברת דרך ארץ כי ישנן תזוזות ברמפה וכי שקיעה של רמפה מעליה עוברים כלי רכב, בהחלט עתידה הייתה לגרום שבר בצינור ועל כן ייתכן והיה מקום מלכתחילה לקבוע על ידי המתכנן כי יש מקום להזיז את תוואי הצינור יותר מזרחה.
מקור הכשל על פי צד ג/3- אבי ציזל גיל שגיא משרד הנדסי קיבוץ אייל- מתכנן הפרוייקט
32. צד ג/3 באמצעות בעליו כיום מר גיל שגיא הטעים כי בביקורו בשטח ביום האירוע הוא הבחין ממעלה הבור בחור שנפער בצינור ובזרימת ביוב ממנו כאשר אט אט החלו מדרונות הבור לקרוס פנימה, עד כי לא ניתן היה להיכנס אליו בכדי לוודא את מידת הנזק , דבר שניתן היה להיעשות לו היה נבנה קיר תומך במקום בכדי להגן על כביש 551 הסמוך או כל פתרון הנדסי אחר שלא כלל כניסה לבור.
33. יתר על כן, נטען כי מתוך שתי החלופות שהוצעו על ידי משרדו (הקמת קיר דיפון או ביצוע מעקף), בחר איגוד ערים בהצעה השנייה בשל החשש לקריסת הכביש, מבלי שהייתה לו כל השפעה על בחירה זו וזאת למרות שאושרה על ידי משרדו גם החלופה שלישית שהציעה חברת מוטי הוניג.
אחריות על פי חוזה
34. כאקורד סיום ריכזה התובעת את מאמציה בסיכומיה ולפיה מדיסון התחייבה כלפיה במסגרת הסכם העבודות ועל פי תנאי המכרז עימה, לתקופת אחריות מוחלטת של 10 שנים במהלכן על מדיסון היה לדאוג לתפעול קו הביוב בצורה תקינה ועל כן ובהכרח עם גילוי אותו כשל בצינור הביוב, במהלך כמחצית מתקופה זו, חלה על מדיסון
--- סוף עמוד 12 ---
האחריות החוזית כלפיה , תהא סיבת הכשל אשר תהא, להשיב לידיה את עלויות השמשת קו הביוב בהתאם לתביעה זו.