25. לסיכום - משהושם הדגש באופן ברור על שאלת ההודעה על המחלה לממונה, ומשלא הוכח שניתנו הודעות כנדרש, לא נדרשתי להתייחסות פרטנית לכל אחד מהתובעים לגבי אופי ואפיון המחלה ומשכה ויתר העניינים הפרטניים שהצדדים התייחסו אליהם בסיכומיהם. משהתובעים לא הוכיחו מסירת ההודעה - ממילא דין תביעתם להידחות, למעט באופן חלקי לעניין תביעת מר זהבי באשר לאישור המחלה הראשון שההודעה עליו ניתנה ביום 17.3.16.
אישורי המחלה לימים שלפני ואחרי השביתה
26. משנשללו אישורי המחלה שהציגו התובעים, בראי הנסיבות ובשים לב לשביתה שחלה באותה עת, בדין שללה הנתבעת תשלום לפי אותו אישור מחלה גם ליום 17.3.16 בסמוך לקרות השביתה וכן ליום שלאחר סיום השביתה (יום 30.3.16). משקבעה המדינה באופן שמותר לה, כפי שקבענו לעיל, כי אותו אישור אינו תקף, לא ניתן לאשר ימי מחלה לפיו.
27. בעדותה של גב' ליאת מלמד ניסתה להתחמק מלהשיב באופן ישיר וברור לשאלות שנשאלה. כך גם לגבי השאלה בעדותה אם היא נמנית על הנהלת הלשכה, אותה אישרה בהמשך, וכך גם לגבי מועד הידיעה על פרוץ השביתה. רק לאחר שהובהר לה כי היא מכותבת להודעת דואר אלקטרוני מגב' מירה אסרף שנשלחה ביום 16.3.16 ממנה עולה כי עובדי הלשכה עומדים לנקוט בצעדים ארגוניים, הודתה כי קיבלה אותה (פרוט' עמ' 22 ש' 4- 29). אף שטענה בעדותה כי לא עדכנה איש מהעובדים על השביתה העומדת לפרוץ, כשנשאלה אם העבירה את ההודעה למישהו טענה כי אינה זוכרת. הרושם שנוצר מאופן עדותה ומהתנהלותה בעדות הוא כי עניין השביתה המתקרבת היה דווקא ידוע באותה עת בלשכה (ולא רק להנהלה ולוועד), גם אם לא באופן ודאי וגם אם לא נודע לכל העובדים. גם התובעת גב' נצרה חיאת הודתה בעדותה לאחר שראתה את הודעת הדוא"ל האמורה, כי היא מכותבת אליה (פרוט' עמ' 145 ש' 7). אף התובעים מודים בסיכומיהם כי היו לחשושים ודיבורים על השביתה עוד קודם למועד ההכרזה הרשמי שהיה ביום 20.3.16, בו פרצה השביתה (סעיף 3.3 לסיכומי התובעים). אכן, לא ניתן להצביע באופן מדויק מתי נודע לכל אחד ואחד מהתובעים על כי תהא שביתה החל מיום 20.3.16. מהעדויות עלה כי יש קבוצת וואטסאפ של העובדים (עדות מיה לוין פרוט' עמ' 160 ש' 9- 10, ש' 26, עדות גב' לורה קפילוטו עמ' 137 ש' 27- 28), אף שחלק מהתובעים טענו שאין כזו. אף אחד מהתובעים לא הביא תצלום מאותה קבוצה, לא במסגרת גילוי מסמכים ולא כראיה המצורפת לתצהיר. יש בכך כדי לתמוך במסקנה כי הצגת צילום כזה לא היה בה כדי לסייע לעובדים. אולם, ממכלול העדויות התרשמותי היא כי ביום חמישי 17.3.16, היתה ידיעה, אצל מרבית העובדים, גם אם לא ודאית, על קרות השביתה.
אף בנוגע ליום שלאחר סיום השביתה, יום 30.3.16 - מי שבחר להאריך מדעתו את השביתה, על סמך אישור מתמשך מימי השביתה עליו לא הודיע כשהיה חולה, וללא הודעה מאוחרת על מחלתו ואי חזרה לעבודה עם תום השביתה, אינו זכאי לקבל דמי המחלה לימים אלו.