בעניין זה ראה את גרסאותיו של התובע בכתבי הטענות, בעדותו לפניי ובפני הרופאים שטיפלו בו או שבדקוהו לצורך מתן חוות דעת.
--- סוף עמוד 3 ---
17. עם זאת היות שעל-פי-רוב תאונות קורות כהרף עין והתרחשותה אינה בגדר צפייתו הסבירה של הנפגע, אין הלה יודע אל-נכון מה גרם לאירוע. לא אחת תהא גרסתו מסקנה שהסיק יותר מאשר תיאור מדויק של העובדות. כך גם הצופה מן הצד שלא ציפה לקרות תאונה לפני התרחשותה לא ייתן את דעתו למתרחש.
העובדה שד"ר אור לא מסר גרסה אחידה בנוגע לנסיבות קרות התאונה אינה צריכה להיות לו אפוא לרועץ.
18. לא כך בנוגע לפרטי הרשלנות המיוחסים לנתבעת. הגם שהתובע ייחס לחברת דני-היי מעשים ומחדליים רשלניים לא עמד בנטל להוכיח כי היה פגם במתקן או בדרך הפעלתו.
בכתב התביעה כמו גם בתצהירו ובסיכומי טענותיו טען ד"ר אור כי חברת דני-היי התרשלה בכך שלא נכח מדריך בעת הפעילות ליד המתקן; בכך שהיתה התעלמות מפגיעות קודמות של חברי תת-קבוצתו; בכך שלא ניתנה הדרכה טרם חציית המכשול ובכך שהמשטח מתחת למתקן היה 'קשה כאבן'. כן נטען כי המשתתפים לא נשאלו בנוגע לעברם הרפואי והתאפשר להם להשתתף בפעילות שלא בהכרח התאימה לנתוניהם האישיים.
אחריות חברת דני-היי
19. אין צורך להכביר מילים בסוגיית אחריותם בנזיקין של מחזיק במקרקעין כלפי המבקרים בתחומם או באחריותם של מי שמציע לציבור פעילות שיש בה מידה של סיכון החורג מהסיכון הרגיל הקיים בפעילויות היום-יום.
20. אין חולק כי חברת דני-היי החזיקה במקרקעין שבהם היה המתקן. הלכה פסוקה מימים ימימה, כי הבעלות או החזקה במקרקעין מטילות חובת זהירות מושגית וקונקרטית על הבעלים והמחזיקים לטובת המבקרים בהם (ראה ע"א 1531/04 סידי נ' מלכה (לא פורסם) [19.2.07].
21. כן אין חולק כי מי שמארגן פעילות ספורטיבית מהסוג הנדון חב חובת זהירות – מושגית וקונקרטית – כלפי המשתתפים בפעילות האמורה ועליו לנקוט אמצעים כדי למנוע פגיעה מצד המשתתפים בהן.
22. עם זאת אחריות זו אינה מוחלטת, ולכן יש לבחון אם הוכיח התובע את פרטי הרשלנות המיוחסים לנתבעת.
אי-הבאת ראיות חיוניות
23. מטעמיו הוא בחר ד"ר אור שלא להביא ראיות שהיו בהישג ידו ואשר היה בכוחם לתמוך בגרסתו.
24. טענותיו בנוגע לפגמים במתקן או בדרך הפעלתו (מצב משטח החול וגובה החבל וכן היעדר הדרכה ראויה) הם עניין שבמומחיות, ולהוכחתן היה עליו להביא חוות דעת של מומחה. לא
--- סוף עמוד 4 ---