--- סוף עמוד 5 ---
30. אני קובעת אפוא כי לא הוכחה טענת ד"ר אור, ולפיה המדריך לא נתן הדרכה מתאימה למשתתפים בפעילות במתקן.
31. היות שד"ר אור העיד כי לא ראה קושי בפעולה במתקן ואף נהג לפי הנדרש, ממילא לא הוכח קשר סיבתי בין היעדר ההדרכה הנטען (ואשר לא הוכחה) לבין התאונה הנדונה. לפיכך אפילו התרשלה חברת דני-היי ולא דאגה להדרכה מתאימה הרי שהתרשלות זו לא גרמה לנזק.
היעדר שילוט אזהרה בסמוך למתקן
32. לפי הנטען בכרתב התביעה ובסיכומי טענות ד"ר אור לא הותקנו בסמוך למתקן (ובכלל) שלטי אזהרה מפני הסכנות האורבות למשתתפים. לא זו בלבד שטענה זו נטענה בצורה סתמית וכללית אלא שלא הוכחה כלל שכן זכרה לא בא בתצהיר עדות ראשית או בעדותו לפניי. מתצהיר מנהל חברת דני-היי וחקירתו לפניי עולה כי בסמוך לכל מתקן או קבוצת מתקנים בעלי אופי דומה היה שילוט אזהרה. גרסה זו לא נסתרה וממילא לא הוכח קשר סיבתי בין היעדר השילוט הנטען לבין התאונה הנדונה.
גובה החבל
33. לגרסת ד"ר אור, ניתן היה לבצע את הפעולה בשתי דרכים – האחת, לאחוז בחבל ולקפל את הרגליים; השנייה, לנתר לגובה כדי לאחוז בחבל גבוה ככל שניתן. לדבריו הוא בחר בחלופה השנייה כך שנקודת האחיזה שלו בחבל היתה 'מינימום שניים וחצי מטר' (עמוד 21 שורה 11).
מעדות מנהל חברת דני-היי ומצילום המתקן המצורף לתצהירו עולה כי קצה החבל מצוי בגובה ידיו של המשתמש כשבקצה ישנה לולאה שנועדה לאפשר למשתמש להניח עליה את ברכו, וכך להקל על הפעולה.
34. אין חולק כי במעבר מנקודת המוצא לנקודת הסיום גוף המשתמש באוויר. לגרסת מנהל חברת דני-היי די בכך שהמשתתף יקפל את רגליו כדי להימנע מנגיעה בקרקע. עם זאת סביר להניח שמשתתף המעוניין להאיץ את מהירותו ינתר וכך ינוע במהירות גבוהה יותר. כאמור, מעדות ד"ר אור (וראה גם דוח על התאונה שהגיש המדריך) בחר בחלופה זו.
35. לראשונה מסר ד"ר אור את הגרסה הנוגעת למיקום אחיזתו בחבל בחקירתו החוזרת. מדובר בהערכה בעלמא שאינה מעוגנת בראיות אובייקטיביות. למותר לציין כי גרסה זו אינה מתיישבת עם אמירתו, ולפיה לוּ היה מיישר אתץ רגליו יתכן שהיה נוגע בקרקע (עמוד 14 שורה 10).
36. לא זו אף זו, מדובר בעדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע, ובנסיבות דנן לא ניתן להסתמך עליה לצורך קביעת ממצאים ועובדות (וראה סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971).
--- סוף עמוד 6 ---
יתרה מכך, השאלה מה מיקום האחיזה בחבל ומידת הסיכון הטמונה במתקן הוא עניין שבמומחיות, והתובע בחר מטעמיו הוא שלא להגיש חוות דעת של מומחה.