ש. אם היא לא מתחסנת זו השאלה.
ת. כל החודש הזה היא תשב בבית עד שהיא תקבל חיסון ותקבל משכורת מלאה על החודש הזה עד שהחיסון יהיה תקף. אין לי שום דבר נגד המבקשת, אני בקושי מכיר אותה. זה מה שאני מציע כמו שכולנו עושים.
ש. העובדת לא מעוניינת להתחסן.
ת. זו זכותה, אך זו לא יכולה להיות זכותה לבוא ולסכן אותי. אחרי שאני אדע שאין סכנה יותר לעובדים במפעל הפיס אני אחזיר אותה לעבודה.
ש. מתי זה.
ת. כשיחליטו במשרד הבריאות. אני מוכן שפרופ' גרוטו או רוני פרייס יחליט שבאמת לי אין סיכון כבן אדם, כי מבחינתי זה גזר דין מוות, כשאני אומר אני, אני מדבר על כל העובדים מעל גיל 50 ועם מחלות רקע שעובדים במפעל הפיס, העובדת הזו מסכנת את החיים שלהם.
--- סוף עמוד 9 ---
ש. איך יקרה מצב שהם יגידו שאין שום סיכון בכלל, או שהמחלה בטלה מן העולם.
ת. אם המחלה לא בטלה מן העולם, אני באופן אישי אחראי על הבריאות של העובדים, ברגע שיהיה מישהו חולה, מי שיצטרך להסתכל במראה ולדעת שעליו האחריות זה אני. אם יש למבקשת סבלנות שתחכה, אם לא אני נורא מצטער.
36. אם כן, עמדת המשיב למעשה אינה כפי שהוצגה בתגובה ולפניה- לפיה כל עוד מוכרז מצב חירום ובהתאם להחלטות הממשלה היא עומדת על עמדתה, אלא למעשה מדובר בעמדה לפיה רק ככל שתכלה הקורונה מן העולם ולחלופין כי לא יהיה כל סיכון ממנה-רק אז יסכים המשיב להשיבה מהחל"ת.
מתוך דברים אלה ואף מתוך מה שנאמר בשיחה, וכן בחלקים נרחבים מעדותו של מר יצחקי עולה כי למעשה אין כל נכונות בכל שלב שהוא לשקול את השבת המבקשת לעבודה בפועל ובלא בחינה עניינית כלשהי של התנאים להשבה זו. כך , הוא אמר "אם רבקה לא מאמינה בחיסון אני לא מאמין בבדיקות" (ע' 8 ש' 3) (כשנשאל מה הקושי בכך שהמבקשת תעבור בדיקות קורונה תכופות כדי לצמצם הסיכון) ובשיחה מפי המנכ"ל "לא סובלניים למי שלא יתחסן וימשיך לעבוד בפיס" (מש/12) וכן במקומות נוספים.
מכל אלה משמע כי למעשה לא נעשתה בחינה אמתית של האפשרות לאזן בין זכויות המבקשת לזכויות המשיב ויתר עובדיו.
37. העובדה שהמשיב לא ביקש לבחון מחדש את עמדתו נוכח הסרת מגבלות התו הירוק והתו הסגול, ואף הסרת חובת עטיית המסכות (בנימוק המוקשה כי דווקא הורדת המסכות תגדיל את הסכון- טענה שמשמעה רתימת העגלה לפני הסוסים- שהרי עמדת משרד הבריאות שלא לחייב בעטיית מסכות נבעה מהערכה כי הסיכון מהעדר מסכות ירד); העובדה שהמשיב מסתפק בטענה כללית כי בחלל בו עובדת המבקשת יש עובדים נוספים (ללא בחינה עניינית של אפשרות לבודדה פיזית באמצעים שהועלו גם על ידה); העובדה שמר יצחקי מסרב לבחון אפשרות של עבודת המבקשת מהבית (לאחר שהבהיר שאיפשר למנועי התחסנות מטעמי רפואיים לעבוד חלקית גם מהבית, נשאל" למה לא ביצעתם התאמות למבקשת" השיב באופן טבעי ומיידי "כי היא היתה יכולה להתחשב"(עמ' 6 ש'10)) ;העובדה כי למרות שמרבית עבודת המבקשת (למעט שעתים בשבוע ) אינה דורשת עבודה מול קהל, ולמרות זאת לא נעשה נסיון לבצע התאמות; העובדה שלא נעשה כל נסיון למצוא פתרון לאותן שעתיים- על ידי העברתה מתפקידה, או בדרך אחרת (רישת עמ' 7 והתשובה הבלתי משכנעת שהשיב מר יצחקי בענין זה)- כל אלה מחזקות המסקנה כי המשיב למעשה לא הפעיל כל שיקול דעת לבחינת האיזונים בין נזקי שני הצדדים. מכאן ברי כי לא ניתן להגיע למסקנה שהמשיב פעל במידתיות ובסבירות כמתחייב. היות וכך הוא גם נוטה מאזן הנוחות לטובת המבקשת שכן ברי כי לה נגרמים נזקים כדלעיל מחד גיסא, ומאידך גיסא לא הונחה תשתית עובדתית לכאורית מספקת לכך שהענות לבקשה מחייבת בהכרח יצירת סיכונים בלתי סבירים לעובדים אחרים במשיב (או קשיים משמעותיים אחרים).