(1) זכאות העובדים להפרש בין השכר הראוי, אותו שילמה המעבידה, והשכר היומי, עבור חודש ינואר 1985, בו נקטו העובדים בעיצומים. (2) זכאות העובדים לשכר עבור התקופה בה היה המפעל מושבת.
(3) האם יש להצמיד את תוספת העופרת למדד המחירים לצרכן, כטענת העובדים, או לתוספת היוקר, כטענת המעבידה.
העובדים תבעו, בנוסף לפסק-דין הצהרתי שיש להצמיד את תוספת העופרת למדד המחירים לצרכן, גם את ההפרשים בגין העבר, בו שולמה תוספת העופרת כשהיא צמודה למדד תוספת היוקר.
.3עיקר טענות העובדים בבית-הדין האזורי היו:ו
א) השבתת המפעל לא נעשתה כדין, כיוון שלא נמסרה על כך הודעה על-פי סעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז- 1957(להלן - חוק יישוב סכסוכי עבודה); ב) עיצומי העובדים היו מוצדקים, כי המעבידה לא כיבדה הסכמים חתומים על- ידה, ובין היתר לא קיימה את החלטת ועדת המעקב;
--- סוף עמוד 373 ---
ג) לא כל העובדים נקטו עיצומים; ד) המעבידה לא הוכיחה את הבסיס לחישוב השכר הראוי ששילמה; ה) לעניין תוספת העופרת - יש לפרש "מדד" כמדד המחירים לצרכן.
.4כנגד זאת טענה המעבידה בבית-הדין האזורי:נ
א) פעולת המעבידה לא היתה "השבתה". העובדים, בעיצומים שנקטו, המהווים שביתה, השעו את חוזה העבודה, ולמעבידה זכות לסרב לערוך חוזה חדש לעבודה חלקית, ולהביא לידי גמר חוזה חדש כאמור בכל עת שתרצה (דב"ע שם/15- 2[1], בע' 210-211). כיוון שפעולת המעבידה אינה "השבתה", לא היתה מוטלת עליה חובה לתת הודעה על-פי חוק יישוב סכסוכי עבודה. גם אם פעולת המעבידה היא "השבתה", זו "השבתת מגן" על-פי התנאים שנמנו בדב"ע לז/13- 4[2] (בע' 134); ב) העובדים אינם זכאים לשכר עבור התקופה בה היה המפעל מושבת. אשר לשכר עבור תקופת העיצומים - העובדים זכאים לשכר ראוי בלבד, וחישובו כפי שנעשה על-ידי המעבידה נכון; ג) לעניין תוספת העופרת - ההסכם המעניק את תוספת העופרת הינו הסדר קיבוצי. מכאן, הוא מהווה הסכם מכללא אינדיבידואלי. במקרה זה אפשר ללמוד מהתנהגות הצדדים במשך 9שנים על כוונתם, ולחלופין ההתנהגות יצרה חוזה חדש, לפיו תוספת העופרת צמודה לתוספת היוקר. יש לפרש את ההסכם על-פי "ההקשר התעשייתי", והנוהג במערך העבודה הוא הצמדת רכיבי שכר לתוספת היוקר ולא למדד המחירים לצרכן.
.5בית-הדין האזורי בפסק-דינו:ב
א) פסק, שהעובדים נקטו עיצומים, אשר לא אושרו על-פי האיגוד המקצועי ולא ניתנה עליהם הודעה כמתחייב מחוק יישוב סכסוכי עבודה. עיצומים אלה ירדו לעצם ביצוע העבודה וגרמו נזק למעבידה. בנסיבות אלה היתה רשאית המעבידה לסרב לקבל עבורה שונה מזו שנקבעה בחוזה העבודה המקורי בינה לבין העובדים, ונתקיימו דרישות הפסיקה ל"השבתת מגן". אשר על כן אין המעבידה חייבת בתשלום שכר לעובדים עבור התקופה בה היה המפעל מושבת. העובדים זכאים לשכר עבור יום 16.4.1985, למרות שלא עבדו באותו יום, כי היו מוכנים לחזור לעבודה החל מאותו יום; ב) קבע, שהעובדים אינם זכאים לפרמיות בשכרם עבור התקופה בה נקטו עיצומים. חישוב המעבידה לגבי השכר הראוי נכון, פרט לתיקון אחד:ו כיוון שעל-פי הסכם הפשרה והחלטת ועדת המעקב על המעבידה להעביר חלק מהפרמיות לשכר היסוד - לשכר הראוי עבור התקופה שלאחר ישיבת ועדת