דיון מס' מה/144-3
בבית-הדין הארצי לעבודה
יצחק חג'ג' ואח' המערערים
מפעלי ע' שנף ושות' בע"מ המשיבה
לפני נשיא בית-הדין (גולדברג), השופטים קובובי, מורל,
נציג העובדים (אגמון) ונציג המעבידים (האוזמן)
מ' יעקבי – בשם המערערים; מ' תמיר – בשם המשיבה
ההליך ופסק-הדין
.Iההליך
.1לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט הראשי אדלר - אב-בית-הדין; ה"ה בן בסט ושפלר - נציגי הציבור; תב"ע מה/57-4, מה/66-4) אשר קבע, כי המשיבה היתה זכאית להשבית "השבתת מגן" את מפעלה ואינה חייבת בתשלום שכר למערערים עבור התקופה בה היה המפעל מושבת.
עבור התקופה בה נקטו המערערים עיצומים חייב בית-הדין את המשיבה בתשלום
"שכר ראוי".
כן קבע בית-הדין שיש להצמיד את "תוספת העופרת" לה זכאים המערערים למדד המחירים לצרכן.
.2העובדות הצריכות לענייננו, כעולה מפסק-דינו של בית-הדין האזורי, הן:נ
א) המערערים (להלן - העובדים) הינם עובים במפעלה של המשיבה (להלן המעבידה). על הצדדים חלים ההסכמים הקיבוציים בענף המתכת בין התאחדות התעשיינים וההסתדרות הכללית; ב) ביום 16.12.1984החלו העובדים בעיצומים, אשר התבטאו בירידה חדה בתפוקה, על רקע דרישות שכר שונות; ג) עיצומים אלה הופסקו ביום 19.12.1984, עם העברת הנושא לדיון בוועדת המעקב, המשותפת להתאחדות התעשיינים ולהסתדרות הכללית (להלן -
ועדת המעקב). ועדת המעקב החליטה ביום 26.12.1984, שהעובדים יחזרו לאלתר לעבודה תקינה; יום בחודש של המענק השנתי יועבר ל"שכר יסוד" במשכורת ינואר 1985; העובדים והמעבידה ימשיכו לנהל משא-ומתן במישור המפעלי, ו"יכבדו במלואן את הוראות הסכם הפשרה שביניהם בנוגע לשינוי מבנה השכר על-ידי העברת חלק ניכר מהפרמיות לשכר המשולב. הצדדים יפעלו לסיים תהליך זה במהירות המירבית וישתפו פעולה עם אנשי מקצוע"; ד) העובדים שבו לנקוט עיצומים החל מיום 27.12.1984;
--- סוף עמוד 372 ---
ה) המעבידה פנתה מספר פעמים לעובדים אישית, לוועד העובדים ולמועצת פועלי נתניה, בקריאה לחזור לעבודה תקינה. לאחר שפנייתה לא נענתה, הודיעה ביום 23.1.1985על השבתת המפעל מיום 24.1.1985; ו) ביום 15.4.1985נכרת הסכם פשרה, אשר ניתן לו על-ידי בית-הדין האזורי תוקף של פסק-דין (להלן - הסכם הפשרה).
בהסכם הפשרה שונה מבנה השכר אצל המעבידה, כך שיום מענק אי-העדרות אחד הועבר לשכר היסוד, וחלק מהפרמיות (%20) הועבר לשכר היסוד, לאחר עדכון הנורמות במפעל; ז) המעבידה שילמה לעובדים עבור חודש ינואר שכר ראוי, ולא שילמה שכר עבור התקופה בה היה המפעל מושבת.
חישוב השכר הראוי לעובדי הייצור נעשה על-פי התפוקה ללא פרמיות, ואילו עובדי השירותים קיבלו שכר מלא ללא פרמיות.
ח) בהסכם מיום 28.3.1976, אשר לא נרשם כהסכם קיבוצי, בין המעבידה ובין ועד העובדים ומועצת הפועלים, הוסכם שהעובדים יקבלו "תוספת עופרת - 2ל"י ליום צמוד למדד ללא שינוי בעתיד" (להלן - תוספת העופרת). עד להגשת התביעה קיבלו העובדים את תוספת העופרת, כשהיא צמודה לתוספת היוקר; ט) העובדים פתחו בהליך בבית-הדין האזורי בתקופה בה היה המפעל מושבת (פברואר 1985). בהסכם הפשרה יושבו רוב נקודות המחלוקת בין הצדדים ולהכרעת בית-הדין הושארו שאלות אלה:ב