.3אשר לחישובה של "תוספת העופרת":נ
א) שני הצדדים לא שבעו נחת מפסיקתו של בית-הדין בסוגיה:ב העובדים -
על כי יקבלו את התוספת כשהיא צמודה למדד רק מיום חזרתם לעבודה אחרי השביתה, דהיינו מיום 17.4.1985, והמעבידה - על כי גרסתה בדבר החישוב של אותה תוספת לא התקבלה; ב) לשונו של ההסכם - "צמוד למדד" - ברורה וחד-משמעית. הדיבור "מדד", בלשון היום-יום ובלשון העוסקים ביחסי עבודה, פירושו - "מדד המחירים לצרכן", ואין לפרשו, ולו בדוחק, כ"תוספת יוקר" המשתלמת מכוח הסכמים בין התאחדות התעשיינים, החברה בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, לבין ההסתדרות הכללית (או מכוח צווי הרחבה).
תוספת היוקר מבוססת על השינויים במדד, אך שני המושגים שונים לחלוטין. פירוש זה להסכם 1976היה מקובל על בית-הדין האזורי:ו אלא מאי - בית-הדין לא פסק כמבוקש על-ידי העובדים, מאחר ואלה "לא עמדו על זכותם משך תשע שנים". אם ל"ויתור" או ל"השתק" התכוון בית-הדין, הרי ש"ממושכלות היסוד הוא שאין ויתור על זכות באין ידיעה על קיום הזכות, ועל כן ויתור שלא מדעת כמוהו כאפס, מעיקרו" (דב"ע לג/12- 3[4], בע' 177).
--- סוף עמוד 377 ---
התביעה הוגשה לבית-הדין האזורי על-ידי העובדים כפרטים, דהיינו כתביעה אינדיבידואלית ולא קיבוצית, ומשלא הוכח הוויתור תוך מודעות של כל אחד מן העובדים לזכותו - אי-עמידה על הזכות אינה פוגעת בזכות; ג) טוענת המעבידה, כי מדובר בהסדר קיבוצי (ועל כך אין חולק) ששונה למעשה על-ידי התנהגות, דהיינו תשלום התוספת כשהיא צמודה לתוספת היוקר. האמור בהסכם 1976מהווה תנאי מכללא בחוזה העבודה בין המעבידה לכל אחד מהעובדים. אמנם תנאים מכללא ניתנים לביטול חד-צדדי, אך לא כך נהגה המעבידה.
"ביטול 'הסדר קיבוצי' בכתב חתום על-יי השותפים ליחסי העבודה הקיבו- ציים, ובו הוראה מפורשת בנושא מסוים... משנה באופן בסיסי את תנאי העבודה של כלל העובדים. ביטול כזה צריך שיהיה ברור וחד-משמעי" (דב"ע מה/135- 3[5], בע' 119).
משלא בוטל ההסדר הקיבוצי הכתוב, ביטול חד-משמעי, לא ניתן לטעון כי נעשה הסכם חדש על-ידי התנהגות; ד) העולה מכל האמור הוא, כי דין ערעור העובדים בסוגיה זאת להתקבל, בכפוף לטענת ההתיישנות שנטענה על-ידי המעבידה במפורש בכתב הגנתה (סעיף 20).
העובדים התובעים זכאים איפוא שהתוספת האמורה תחושב לכל אחד מהם לפי שיעורי עליית המדד וזאת מחודש מרס 1978, או ממועד תחילת עבודתו של כל עובד, הכל לפי המאוחר יותר.