137. בהקשר זה נקבע לא אחת בהלכה הפסוקה כי אי הבאתו לעדות של עד רלוונטי יעמוד לחובת הצד אשר היה עליו להביאו. לעניין זה אפנה לפסיקת כב' השופט אליעזר גולדברג בפסק הדין בע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מח(4), 651, 658, כדלקמן:
"11. אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד.
בשגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. [3], בעמ' 705, אומרת השופטת (כתוארה אז) בן-פורת, כי "אי הזמנתם להעיד... יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה..." ... וכי "על הכלל שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, עמד בית-משפט זה בשגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. ... ובשגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.,..." ... וכן ראה דברי השופטת בן-פורת בשגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. [4], בעמ' 97-98, כי:
הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגירסה המפלילה, בה דוגלת התביעה...".
וראה גם דברי השופט ד' לוין בשגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. [5], בעמ' .386
אולם ככל הנחה, אף ההנחה, כי דברי העד הרלוואנטי אשר לא הוזמן היו פועלים כנגד הצד שאמור היה להזמינו, ניתנת לסתירה. עמד על כך השופט עציוני בשגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. [6], בעמ' 743, כי:
--- סוף עמוד 45 ---
אמנם היו מקרים שבהם הימנעותו של בעל-דין מהבאת עד או ממתן עדות תרמה לערעור גרסתו של אותו בעל-דין, אך כל מקרה נמדד לפי נסיבותיו הוא, ובוודאי שאין די בהימנעות כזו בלבד כדי לערער גרסתו של בעל-דין".
בהקשר לכך יש להוסיף עוד, כי אותה הנחה לא תחול כל אימת שלא הזמין צד את כל העדים הרלוואנטיים שהיה בידו להזמינם, אלא רק את מקצתם או מי מהם, אם כי בנוקטו דרך זו לוקח אותו צד על עצמו את הסיכון כי ייצא נפסד, אם לא יקבל בית המשפט את דברי העד או העדים שבחר להשמיע.
12. והמתבקשת, בנסיבותיו של המקרה, כי בעל הדין אכן ישמיע את העד המסוים, שלא הובא על-ידיו לעדות, לשם גילוי האמת וחקר העובדות, כפי שאותו בעל-דין טוען לה."
138. אין צורך לומר כי בנדון דידן פסחה הנתבעת על עדות מכריעה מטעמה, של גורם מקצועי שהיה אמון מטעם רש"ת ומטעם דניה על אישור חשבונות הפרופורמה של התובעת. התנהלות זו נזקפת לחובתה של הנתבעת, ויש בה כדי להעיד כאלף עדים על כך שאין ברשותה ראיות של ממש להוכיח את טענותיה העומדות במוקד המחלוקת מושא התובענה.