148. פרופ' אביעד הכהן במאמרו "אם לא יגיד ונשא עוונו? על זכות השתיקה ותוצאותיה", גליון המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים, ויקרא, תשס"ח, גיליון 315, שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. נדרש לשאלה שנשאל הרא"ש (גרמניה וספרד, מאות הי"ב-י"ג), בשו"ת הרא"ש, כלל ו, סימן טו, לגבי שאלה של החזר יתרת מס שנגבתה שלא כדין. באותו המקרה טען אחד הצדדים כי יש ברשותו מסמכים ועדים ולטענתו איננו יכול להציגם. לדברי הרא"ש, בית הדין יכול לחייב את אותו צד לחשוף את ראיותיו, כדלקמן:
"חייב רבי מנחם להראות הכתב לדיין. כי כל בעל דין שטוען: "יש לי זכות וראיה או עדים, ואיני יודע ביד מי", חייב הדיין להטיל חרם כל מי שיודע לו זכות או ראיה שיראה אותו לדיין..."
כלומר: הדיין רשאי להטיל סנקציות על אדם שאיננו מביא ראיות ובכלל זה, עדים, מטעמו.
149. כן אפנה למאמרו של עו"ד הרב אליעזר הללה ז"ל, ""אם לא יגיד ונשא עוונו" פטור מחובת עדות כשיש חשש לנזק", גליון המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים, ויקרא, תשע"ד, גיליון 438, שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית., הדן בשאלה האם אדם חייב להעיד גם כשהוא חושש שעדותו תזיק לו.
150. ראשית, הוא מתייחס לשאלה שנדונה לעיל, מהם הטעמים לחובה להעיד. הוא מפנה לשיטת הרמב"ן (ספרד, המאה הי"ג), בקונטרס "דינא דגרמי", שיסודה של חובה זו במצוות גמילות חסדים. עוד הוא מפנה לשיטתו של הרב אריה לייב הכהן הלר (גליציה, מאות י"ח-י"ט), בקצות החושן, כח, ג, ולפיה החובה להעיד יסודה במצוות השבת אבידה, כמו גם לשיטה בדברי חכמינו ז"ל (בספרא, קדושים, ב) ולפיה הדברים נובעים מהכלל של לא תעמוד על דם רעך".
151. לדברי הרב הללה, לחילוק בין השיטות השונות בדבר מקור החובה להעיד נפקות ביחס לתוצאות השאלה האם אכן יש לחייב עד להעיד גם אם ייגרם לו נזק, כדלקמן:
"ראינו שרוב הפוסקים אומרים שיסודה בדיני גמילות חסדים או השבת אבדה. מכאן מסיקים הפוסקים שאם עלול להיגרם לעד נזק בעקבות עדותו, הוא פטור מלהעיד, כשם שהוא פטור מגמילות חסדים והשבת אבדה אם עלול להיגרם לו
--- סוף עמוד 48 ---
נזק. אך יש פוסקים הסבורים שהטעם לחובה להעיד (לפחות בעדות שעניינה הצלה פיזית) הוא איסור "לא תעמוד על דם רעך", שיש למלא אותה גם במקום שיש חשש לנזק."
152. קיצורם של דברים: קיימת חובה על אדם להעיד לטובת חברו גם בדין האזרחי, אא"כ ישנם טעמים יוצאי דופן לפוטרו מעדות. דברים אלו אמורים אף ביחס ליכולת הכפייה של המותב את הצד לחשוף את ראיותיו ועדיו. ברי כי צד שאיננו מזמן עד מרכזי מטעמו לעדות כי העדות תפעל כנגדו, באשר היא מסכלת את בירור הדין לאמיתו ואף יוצרת חזקה כי לאותו צד יש אינטרס להסתיר את אותה עדות.