5. חברתי אף רואה לזקוף את "התאונה המשפטית" ואת שתיקת ההסכם בכל הנוגע למשאבות התדלוק האוטומטיות - לחובת אברך בטעם נוסף ה"נעוץ בעובדה כי הגם שמדובר בשתי חברות מסחריות, שיוצגו על ידי עורכי דין במהלך המו"מ ובחתימת ההסכם, עדיין לאברך ניסיון רב בהתקשרויות חוזיות בתחום הפעלת תחנות דלק, על כל ההיבטים הכרוכים בכך, ועל כן תיטה הכף לראות בה כמי שיכולה היתה בנקל לעמוד בזמן אמת על 'התקלה' ואף למנוע אותה".
לו היה מדובר בתנאי מסחרי יכול והייתי מאמצת את האמור לעיל, חרף היות עמירה מיוצגת, משאברך היא אכן בעלת הניסיון והידע בתחום תחנות הדלק. אלא שאין עסקינן כלל בתנאי מסחרי הקשור לשכירת מקרקעין לצורך הפעלת תחנת דלק, אלא לתנאי הקשור לשמירת השבת – שהוא מבחינת עמירה "ייהרג ובל יעבור", ומצד אברך – אדישות במקרה הטוב. בעל הידע ובעל הרצון למנוע חילול שבת - הוא מר עמירה, ועל כתפיו הייתה מוטלת החובה להבהיר מה דינן של המשאבות האוטומטיות. היה עליו לפעול להעלאת הנושא לדיון, ולבחור האם להתקשר בהסכם גם באין הסכמות בעניין החשוב לו לשביעות רצונו. ראיית אברך, יהא ניסיונה אשר יהא, כמי שעליה החובה לחקור בעצמה ומראש את אמונותיו והעדפותיו של עמירה, באופן המזמין מגבלות שתוטלנה עליה בדרך זו או אחרת – מרחיקת לכת, לא כל שכן התוצאה לפיה אם לא חקרה כאמור – תיראה בשלב קיום ההסכם, ולאחר השקעות מרחיקות לכת מצדה במקרקעין, כמי שאותם מעשים נאסרו עליה.
מדוע שלא נקבל את גרסת אברך כי הסכים שהוא ועובדיו לא יפעילו בעצמם את התחנה בשבת, ולכן גם התחנה וגם חנות הנוחות סגורות בשבת, אך כלל לא הסכים, גם לא נדרש, להשבית משאבה אוטומטית שאינה מצריכה נוכחות מי מעובדי התחנה?
והדברים אינם מובנים מאליהם כלל ועיקר. ואדגים: סניף הבנק סגור בשבת אך הדבר לא מונע מלקוח המבקש למשוך כסף מחשבונו לגשת לכספומט ולמשוך כספים, גם להפקיד ולברר יתרה. הקפיטריות בבתי החולים הציבוריים סגורים בשבת, עם זאת לכל מבקר יש גישה למשאבות האוטומטיות, ועל ידי שלשול מטבע למשאבה ניתן לרכוש מאכל ומשקה גם בשבת.
6. הדרישה להשבית משאבה אוטומטית חייבת הייתה למצוא ביטוי מפורש בהסכם השכירות.
בענייננו לא זו בלבד שההסכם שותק לחלוטין בנקודה זו, אלא מהעדויות עולה שהצדדים כלל לא התייחסו אליה במשא ומתן טרם כריתת ההסכם שהתארך על פני קרוב לשנה (עו"ד הוברמן: "אני לא זוכר שדיברנו על העניין הספציפי הזה" עמוד 13 שורה 19, עמירה: "לא עלה" עמוד 8 שורה 22).
בהינתן העובדה לפיה לא דובר כלל על אפשרות תדלוק בשירות עצמי במהלך השבת, ממילא לא ננקטו ניסוח או לשון ספציפיים שתכליתם לבטא את אומד דעת הצדדים. משכך, ספק בעיני אם יש לייחס לשימוש בשורש "פ.ע.ל." בסעיפים 10(ט) ו-10(י) להסכם חשיבות של ממש לצורך קביעת התוצאה המשפטית, מה גם שחלף ניסוחים כגון "התחנה תפעל בכל ימות השבוע, למעט בשבתות ובחגי ישראל" או "התחנה לא תמכור דלקים בשבת", הושם הדגש דווקא על ניסוח שעניינו במעשים אקטיביים מצד אברך.
עוד יוער כי ניתוק החשמל מהמשאבה האוטומטית (ואתעלם מכך שלא הובאה עדות שהדבר אפשרי) לא היה מונע חילול שבת בפרהסיה בתחנה, שהרי עמירה אישר כי לא דרש מאברך כי יתקין מחסום בכניסה לתחנה ("הוא לא חייב" עמוד 7 שורה 17), מכוניות היו נכנסות לתחנה, הנהגים היו מנסים להפעיל את משאבת התדלוק האוטומטית, מגלים לאכזבתם שהיא מושבתת ועוזבים את התחנה. הנה לנו חילול שבת, ומה הועילו חכמים בתקנתם?