אנו מקבלים את התביעה ברכיב זה וקובעים כי התובע זכאי לפדיון 22 ימי חופשה בסך כולל של 8,030 ₪.
כמו כן, ומשקבענו כי השכר הקובע של התובע היה גבוה משכר היסוד הנקוב בתלושים, אנו מקבלים את טענתו כי דמי החופשה שולמו לו בתעריף שעתי לא נכון. נחשב להלן את ההפרשים להם זכאי התובע בגין דמי חופשה:
--- סוף עמוד 35 ---
46. בהתאם לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951, התובע, כמי שהועסק שישה ימים בשבוע, היה זכאי בשלוש השנים האחרונות להעסקתו ל- 26 ימי חופשה בשנה.
שכרו היומי הקובע של התובע בשנים האחרונות עמד על סך 365 ₪.
47. מתלושי השכר עולה כי התעריף האחרון ששולם לתובע בגין דמי חופשה עמד בשנת 2015 על 200 ₪ ליום, ועלה במשך השנים עד שהגיע ל- 280 ₪ בשנת 2018. כך שנכונה טענתו של התובע כי שולמו לו דמי חופשה בחסר.
48. בהסתמך על הטבלה שצירף התובע כנספח י"ח לתצהירו, להלן החישוב הנכון להפרשים להם זכאי התובע בגין דמי החופשה ששולמו לו בחסר בשלוש השנים האחרונות לעבודתו והשנה השוטפת:
תקופה
מס' ימי החופשה ששולמו
התעריף ששולם
ההפרש ליום
ההפרש
15\15 – 16\7
46
200 ₪
165 ₪
7,590 ₪
16\8- 16\10
15
207.5 ₪
157.5 ₪
2,362.5 ₪
17\2 – 17\6
7
215 ₪
150 ₪
1,950 ₪
17\8 – 17\10
5
240 ₪
125 ₪
625 ₪
17\11 – 18\9
19
280 ₪
85 ₪
1,615 ₪
בסה"כ 14,143 ₪
לפיכך, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הפרשים בגין דמי חופשה בסך של 14,143 ₪ וכן פדיון חופשה בסך 8,030 ₪, ובסה"כ – 22,173 ₪.
פיצוי בגין עוגמת נפש:
49. התובע טען כי הנתבעת 1 הפרה את הסכם ההעסקה שנכרת ביניהם ואת חובת תום הלב המוטלת עליה כמעסיקה. התנהלות הנתבעת בכל הקשור להפרת זכויותיו ואילוצו לפנות לביה"ד לצורך קבלת זכויותיו הבסיסיות. התובע טען כי נגרמה לו עוגמת נפש בשל כך ולפיכך יש לחייב את הנתבעת 1 לשלם לו פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪.
--- סוף עמוד 36 ---
הנתבעת טענה כי היא טיפלה בכל פניות התובע, והכחישה כי נגרמה לתובע עוגמת נפש. לטענתה, מי שנהג בחוסר תו"ל היה התובע אשר חתם על הסכם ההעסקה אצל החברה המתחרה ביום 4.10.18.
משקבענו לעיל כי לא שולמו זכויות בסיסיות של התובע, גם לאחר שנעשו בעניין זה מספר פניות לנתבעת 1, אנו מקבלים את תביעת התובע ברכיב זה ומחייבים את הנתבעת 1 לשלם לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪. בפסיקת פיצוי זה שקלנו הן את חומרת התנהלות הנתבעים והן את העובדה שמדובר בעובד ותיק ביותר אשר הועסק במשך 22 שנים (!), בתפקיד אחראי אשר סיים את תקופת העסקתו אצל הנתבעים בחסר משמעותי ביותר בזכויות להן היה זכאי, ובין היתר בהפרשות חסר בשל אי ביצוע הפרשות ובשל חישוב שכר כפי שחישבה הנתבעת 1.