אי מתן הודעה לעובד:
50. התובע טען כי הנתבעת לא מסרה לו מעולם, הודעה בכתב המפרטת את תנאי העסקתו, גם לא במקרים שבהם שינתה הנתבעת את תנאי העסקתו וזאת בניגוד להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002. לפיכך, עותר התובע ברכיב זה לחייב את הנתבעת בפיצוי לדוגמא בסך 5,000 ₪.
הנתבעת טענה כי התובע החל לעבוד אצלה לפני חקיקת החוק וכי בנסיבות אלה, החובה ליתן הודעה על תנאי העסקה הינה בתוך 30 יום מיום הדרישה וכי התובע מעולם לא דרש זאת כך שהנתבעת לא הפרה את הוראות החוק ויש לדחות את התביעה ברכיב זה.
אנו דוחים את טענת הנתבעת ברכיב זה. נסביר:
51. בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה, החובה ליתן לעובד הודעה בכתב המפרטת את תנאי העסקתו מוטלת על המעסיק בשני מקרים, האחד – "לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד", השני – בתוך 30 ימים מהיום שבוצעו שינויים בתנאי העסקתו. הוכח לפנינו כי תנאי העסקתו של התובע השתנו לאורך תקופת העסקתו בנתבעת ואולם, הנתבעת לא הוכיחה ואף לא טענה כי מסרה לו הודעה על כך לאחר השינוי שביצעה.
--- סוף עמוד 37 ---
השינוי המשמעותי ביותר שחייב מסירת הודעה לעובד היה העלאת שכר בחודש 8/2014.
אולם היו שינויים נוספים. כאמור, התובע הציג לפנינו מכתבים שכתב לנתבעת בשנת 2013 ובשנת 2016 בהן הבהיר לנתבעת כי אינו מקבל את השינוי שביצעה ברכיב הבונוס בתלושי השכר. הנתבעת לא הציגה לפנינו מכתב כלשהו שבמסגרתו השיבה או הבהירה עניין זה לתובע. כמו כן, מקובלת עלינו טענתו של התובע כי אילו היתה הנתבעת מוסרת לו הודעה כתובה שבמסגרתה מבהירה לו את תנאי העסקתו, לא היו הצדדים חלוקים בדעותיהם אשר למשמעות רכיבי הבונוס ששולמו לתובע בתלושי השכר.
כמו כן, שינויים נוספים שביצעה הנתבעת כמו ניכוי חצי שעה נוספת כהפסקה, התקלה שהתגלתה לגבי ההפרשה לפנסיה, מה שהביא להקמת קופת פנסיה חדשה, וכן השינוי במספר עובדי הנתבעת 1 מה שגרם לכך שצו ההרחבה יחל לחול על יחסיה עם עובדיה. יש בכל אלה כדי לחייב את הנתבעת למסור לתובע הודעה על המפרטת את תנאי העסקתו בעקבות השינויים.
לפיכך, ומשהצדדים חלוקים בנוגע לתנאי העסקתו של התובע ואשר לנכונות תלושי השכר, ומשעניין זה היה נמנע אילו היתה הנתבעת מוסרת לתובע הודעה המפרטת את תנאי העסקתו, אנו מקבלים את תביעת התובע ברכיב זה ומחייבים את הנתבעת 1 לשלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪.