66. כפי שפורט לעיל, הנתבעת 2 שילמה כספים שנפסקו כנגד הנתבעת 1 במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו בינה לבין עובדיה. גם בכך יש כדי להוכיח את היותן של הנתבעות 1 ו- 2 מנהלות פעילות עסקית אחת.
כך, הוכח לנו שהנתבעת 1 לא היתה מסוגלת לשלם לעובדים שתבעו אותה ומי ששילם את אותם כספים היו בעליה – הנתבעת 2.
עובדה זו מתיישבת עם המסקנה שהנתבעת 2 החזיקה בנתבעת 1 במימון דק, שנועד להקשות על נושים להיפרע ממנה.
67. הנתבעת 2 והנתבע 4 הסכימו, במסגרת הסכם פשרה בתביעת עובד אחר, לקחת על עצמם את תשלום חובות הנתבעת 1 לאותו עובד: בתיק סע"ש 52610-09-16, חוסיין ריאן נ' דלתון אלומיניום בע"מ ודלתון תכנון וביצוע פרוייקטים בע"מ וראובן נניקשווילי, טען התובע שם טענות דומות לטענות
--- סוף עמוד 45 ---
התובע דנן. בין היתר טען כי יש להרים מסך בין הנתבעים שם (שהם הנתבעת 2 והנתבע 4 כאן). אותו הליך הסתיים בפסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים. מהסכם הפשרה עולה כי הנתבעים כולם חבים בו כלפי התובע שם. ואכן, בתיק זה שולם הסכום בו זוכה העובד-התובע על ידי הנתבעת 2 (בהמחאות שנתנה, נספחים יח לתצהיר התובע).
אמנם, הסכם פשרה אינו יכול לבסס הרמת מסך, שכן הוא מבוסס על הסכמת הצדדים ורצונם לסיים את המחלוקות ולא להכריע בהן. עם זאת, התנהלות הנתבעת 2 והנתבע 4 באותה פשרה מעידה על האופן האמיתי בו מנוהלים ענייניה של הנתבעת 1, על ידי מי הם מנוהלים, מי ערב לתשלום חובותיה בפועל.
כאן המקום לומר שטענת הנתבע 4 שהיחסים הכלכליים בין הנתבעות 1-2 נרשמו באופן מסודר וקוזזו בהנהלת חשבונות הוכחו רק בחלקם (ביחס לתשלום שכר התובע כפי שעולה מהכרטסת שצורפה לתצהירו כנספח 12). כך, למשל, לא הוכח כיצד התחשבנו הנתבעות 1 ו-2 ביניהן בנוגע לתשלום הסכומים הגבוהים ששילמה הנתבעת 2 במקום הנתבעת 1 את שחויבה לשלם בפסקי הדין השונים.
ומעבר לכך – קיזוזים מסודרים בהנהלת חשבונות אינם חזות הכל. העירוב של הנכסים, מקום העבודה, הניהול המשותף וכל המקובץ שתואר לעיל מבססים את המסקנה בדבר הרמת המסך בין הנתבעת 1 לנתבעת 2.
68. הנתבעת 1, באמצעות הנתבעים 4 ו-5 נוהלה באופן שיצר חובות כלפי עובדיה מחד, ללא יכולת לפרוע את אותם חובות:
הוכח לנו כי לתובע, וגם לעובדים אחרים, לא הופרשו הפרשות סוציאליות ולא שולמו להם זכויות אחרות.
הוכח כי בעוד שמשכרו של התובע נוכה חלק העובד, הוא לא הועבר לקופה. שוכנענו כי הנתבעים 4-5 ידעו על כך.