הנתבע 5, אחיו של הנתבע 4, ניהל את הנתבעות 1-2 כזרועו הארוכה של הנתבע 4, אשר היה אף הוא מעורב בהחלטות שהתקבלו ואף באופן עריכת התלושים (עמ' 10, ש' 13-16 וכן עמ' 14 ש20-21, ו- עמ' 15, ש' 1-10 לפרוטוקול).
--- סוף עמוד 46 ---
שוכענו בנסיבות אלו כי, לכל הפחות, נוהלה הנתבעת 1 "באופן שיש בו כדי... לקפח נושה של החברה" כלשון החוק.
אשר על כן אנו מחייבים את הנתבעת 2 בחובות הנתבעת 1 ובסכומים שנפסקו לטובת התובע בפסק דין זה.
נדגיש כי לא היינו מגיעים לתוצאה זו אילו הוכח שהנתבעת 1 עומדת בחובותיה לעובדיה אלא שכאמור, הוכח לנו שפסקי דין שבהם נפסקו סכומים לתשלום לעובדי הנתבעת 1 שולמו לבסוף ע"י הנתבעת 2. מכאן שהנתבעת 1 נוהלה ע"י הנתבעת 2, חברת האם שלה, באמצעות הנתבעים 4 ו- 5 באופן שעיקר הפעילות הכלכלית תנוהל בנתבעת 2 והנתבעת 1 תנוהל בסוג של מימון דק, כקליפה ריקה, ללא נכסים, כך שלנושיה - ובעיקר עובדיה – יהא קשה להיפרע ממנה.
שוכנענו כי הנתבעת 1 לא עמדה בחובותיה להפריש הפרשות סוציאליות משכרו בזמן אמת ולא עשתה די כדי לתקן את הדבר ולהעמיד את התובע במקום בו היה עומד לו היתה מקיימת חובותיה כלפיו, כאשר התובע פנה אליה בעניין זה.
משהוכח לנו כי האופן בו בחרה הנתבעת 2 לנהל את הנתבעת 1 ובפרט בנסיבות בהן נושי הנתבעת 1 הם עובדיה כלפיהם יש חובת אמון מיוחדת, ומקל חומר כשמדובר בעובד נאמן שתרם לפעילות הכלכלית של הנתבעות 1 ו- 2 במשך תקופה ארוכה מאוד הרי אין לנו אלא להגיע למסקנה שיש להרים מסך בין הנתבעת 1 לנתבעת 2.
מעבר לנדרש נציין שוב כי גם אם לא היינו מרימים מסך ההתאגדות מעל לנתבעת 2, הרי אנו סבורים כי היה מקום לראות בה כמעסיקה במשותף של התובע ביחד עם הנתבעת 1, בשל העובדות שקובצו לעיל, ובין היתר: מקום העבודה, העובדה שהנתבע 5 ניהל את התובע בשתי החברות, תשלום השכר, עירוב הנכסים וכדומה.
69. שיקול נוסף שעמד לנגד עינינו בהחלטתנו להרים את המסך ולחייב את הנתבעת 2 ביחד עם הנתבעת 1 בתשלום הכספים שייפסקו לתובע בפסק דין זה הוא העובדה שהתובע עבד עבודה פיזית קשה, במהלך שנות עבודה רבות,
--- סוף עמוד 47 ---
במהלכן עבד שעות עבודה רבות מאוד, בתפקיד אחראי, לשביעות רצונם של הנתבעים.
הנתבעים, במקום להכיר לו תודה על כך התעלמו מחובתם הבסיסית להפריש לו הפרשות סוציאליות במשך שנים רבות.
יש לראות בחומרה אי ביצוע הפרשות סוציאליות, במיוחד לאור הסיכון הכרוך באופי עבודתו של התובע, אשר נותר, למעשה, ללא ביטוח למקרה של אבדן כושר עבודה וללא ביטחון לשאריו.