73. התובע טען כי העובדה שהנתבע 4 העביר את הבעלות במניות הנתבעת 2 לנתבעת 3 מלמדת על התנהלות שבבסיסה וניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת:
אכן, ביום 21.12.18 העביר הנתבע 4 את הבעלות בנתבעת 2 ממנו לנתבעת 3.
התובע טען כי מעשה זה, שבא בסמיכות זמנים להתפטרותו ולתחילת הסכסוך עמו מוכיח את עילת הרמת המסך. איננו סבורים כי די היה בהעברת המניות האמורה כדי להוכיח הרמת מסך.
--- סוף עמוד 49 ---
עובדה היא שהנתבעים פעלו, בסופו של יום, לתשלום חובות לעובדים, הגם שבאמצעות הנתבעת 2, כפי שפורט לעיל. בנסיבות אלו איננו סבורים כי בעצם העברת הבעלות לנתבעת 3, כאשר מאז הנתבעת 2 ממשיכה לתפקד ולהתנהל עסקית, יש בה כדי להביא להרמת מסך מעל לנתבע 4.
על הזהירות בה יש לנקוט בעניין הרמת מסך – נפנה לפסה"ד של ביה"ד הארצי בעניין – (ע"ע 21196-05-18 וכן בר"ע 52353-08-16).
בנסיבות אלו איננו נעתרים לבקשת התובע להרים המסך מעל לנתבע 4.
74. אשר לטענת התובע כי יש לחייב את הנתבעים 4-5 מכוח אחריות אישית כאורגנים – לא מצאנו ממש בטענות אלו. זאת, בשים לב לכך שטענות בעניין התרשלות אינן טענות במסגרת סמכות ביה"ד לעבודה וכן משום שהטענות בדבר הפרת חובה חקוקה לא פורשו ולא פורטו בכתב התביעה ביחס לאיזה חיקוק בדיוק מפנה התובע. בסיכומיו הפנה התובע לסעיף 26 לחוק הגנת השכר, שהוא חיקוק העוסק בעבירות פליליות.
טענות קיזוז שהעלו הנתבעים:
75. הנתבעים טענו לקיזוז הסכומים שלהלן:
א. סך של 12,488 ₪ בגין דמי חופשה ששולמו לתובע ביתר, כמפורט ברכיב דמי חופשה.
משקבענו לעיל כי הנתבעת לא שילמה לתובע גמר חשבון וכי הוא נותר זכאי ליתרת פדיון חופשה, אנו דוחים את טענת הנתבעת לקיזוז דמי חופשה ששולמו לתובע ביתר.
ב. סך של 50,000 ₪ בשל הפרת חובת האמון ותום הלב כאשר פעל התובע למציאת מקום עבודה חדש בעודו עובד אצל הנתבעת 1, ובעודו טוען כי התפטר בדין מפוטר. הנתבעים טענו כי התנהגותו של התובע הינה בגדר הפרת חובת הנאמנות וחובת תום הלב וכי סביר להניח כי פעולותיו של
--- סוף עמוד 50 ---
התובע בוצעו על חשבון עבודתו בזמן מילוי תפקידו או תוך ניצול הידע שרכש אצל הנתבעת 1.
משקבענו לעיל כי התובע התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים אנו דוחים את טענת הנתבעים בעניין זה.
ג. סך של 20,000 ₪ בשל תשלומי בונוס ששולמו לתובע ביתר, על סמך עבודה של 240 שעות בחודש, כאשר בפועל, התובע לא עמד בדרישה זו ואף לא השלים את מכסת השעות הנדרשת במועד מאוחר יותר. לפיכך, עתרה הנתבעת 1 לקיזוז סך של 20,000 ₪ בגין בונוסים ששולמו לו ביתר.