10. מסופקני אם אפילו בעבר היה בכוחם של שיקולים שיסודם בדיני היושר לעמוד נגד תביעה המושתתת על זכות קניינית, ובעיקר זכות במקרקעין. ודאי שאין לכך מקום היום, אחרי חקיקתו של חוק המקרקעין (לעניין זה ראו גם את דברי כבוד השופט מצא ברע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ [19], בעמ' 50). אעיר כאן, כי אילו היה לשיקולים שמן היושר מקום במחלוקת שלפנינו, היה בהם כשלעצמם כדי להכריע את הכף לחובתם של המערערים דווקא. אולם לא באלה עסקינן. ענייננו בזכויות שמקורן בדין, שאין להגבילן אלא מכוח הוראות שבדין, ואף זאת במידה מוגבלת ומצומצמת ובמקרים נדירים. שתיים הן הוראות אלה: האחת, הגבלת הזכויות המיוחדת שלפי סעיף 14 לחוק המקרקעין, שהוזכרה לעיל. השנייה, הדוקטרינה בדבר שימוש בזכות בתום-לב, שמקורה בסעיף 39 לחוק החוזים, החלה בענייננו מכוח סעיף 61(ב) לאותו חוק.
היקפו של שיקול-הדעת: סעיף 14 לחוק המקרקעין ודוקטרינת תום-הלב
11. לפי הוראת סעיף 14 לחוק המקרקעין, שכותרתו "הגבלת זכויות":
"בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר".
--- סוף עמוד 239 ---
סעיף 14 לחוק המקרקעין הוא האחרון בין ארבעת הסעיפים שבסימן א' לפרק ג' לחוק, שכותרתו "תחום הבעלות". הסעיף הראשון בסימן זה (סעיף 11) עניינו "עומק וגובה" הבעלות בשטח של קרקע; הסעיף השני (סעיף 12) עניינו "המחובר לקרקע"; הסעיף השלישי (סעיף 13) עניינו "היקף העסקה במקרקעין". אם קוראים את סעיף 14 על רקע קודמיו לא יכול, לדעתי, להיות ספק בכך שכוונת מחוקקו הייתה להשמיענו שאפילו מי שבידיו "בעלות וזכויות אחרות במקרקעין", כאמור בסעיפים הקודמים, אינו זכאי "לצאת מגדרו", פשוטו כמשמעו, ולגרום "נזק או אי נוחות לאחר". לעניין זה ניתן לתאר מצבים של פגיעה בזולת מצד הבעלים, או בעל הזכויות, על-ידי מים, רעש, אור, ריח וכיוצא באלה, היוצאים משטח הקרקע. במילים אחרות, סעיף זה בא ללמדנו שאפילו זכות הבעלות או זכות אחרת במקרקעין – כפי שהוגדרו בסעיפים הקודמים לו – אינן מצדיקות גרימת נזק או אי-נוחות ל"אחר" התמים. אולם אין לפרש "הגבלת זכויות" זאת – בין על דרך הפשט ובין על דרך הדרש – כאילו היא באה למנוע את הבעלים, או את בעל הזכות, מלהגן על זכותו מפני ה"אחר" המתנכל לזכות. ודאי וודאי שאין בהוראת סעיף 14 כדי למנוע את בעל הזכות מלנקוט הליכים משפטיים כדי להגן על זכותו. על כך נאמר (אמנם בקשר לתביעה לפירוק שיתוף בנכס מקרקעין) כי סעיף 14 אינו יכול לחול על "...הליך משפטי על-פי פניה לבית-המשפט, שהמחוקק עצמו נתן לו גושפנקה מפורשת בחוק" (דברי כבוד השופט לנדוי בע"א 319/74 הנ"ל [8], בעמ' 458. וראו גם סעיף 16 לחוק המקרקעין).