--- סוף עמוד 276 ---
החקיקה (האזרחית) כולה, חל גם עליו. חוק המקרקעין הינו חוליה בשרשרת החקיקה הישראלית החדשה. הוא פרק חשוב בקודקס האזרחי "נוסח ישראל". הקודקס כולו צריך להתפרש כחטיבה אחת. ביסודו מונחות תכליות (סובייקטיביות ואובייקטיביות) משותפות. אחת מאותן תכליות הינו תום-הלב. כל פעולה משפטית, כל חיוב וכל משא ומתן חייבים להתבצע בתום-לב. עמד על כך פרופ' ידין, בציינו:
"החוקים השונים תוכננו מראש לקראת התלכדותם לקודקס אחד מקיף, בבוא העת; ובדיעבד נדמה שניתן לגלות בהם גם עקרונות מנחים. אחד העקרונות החשובים ביותר, ואולי החשוב מכולם, הוא העקרון של תום לב" (א' ידין "העקרון של תום לב בחקיקה החדשה" [92], בעמ' 281).
על-כן מקובלת עליי עמדתו של חברי השופט אנגלרד הכותב בפסק-דינו (בפיסקה 19), כי עקרון תום-הלב:
"פורס את כנפיו על כל הזכויות והסעדים שבחוק המקרקעין".
ביטוי מיוחד לעקרון תום-הלב בגדרי חוק המקרקעין ניתן בסעיף 14 לחוק המקרקעין, הקובע:
"בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר".
הוראה מיוחדת זו לא באה להחליף את עקרון תום-הלב הכללי (המעוגן בסעיפים 39 ו-61(ב) לחוק החוזים). העיקרון הכללי של תום-הלב מהווה מטרייה נורמטיבית הפרוסה על כל הוראות חוק המקרקעין. סעיף 14 לחוק המקרקעין הוא אך ביטוי מיוחד לעיקרון זה. הוא מהווה, כלשונו של פרופ' ידין, "דוגמה קונקרטית" לעקרון תום-הלב (ראו ידין, במאמרו הנ"ל [92], בעמ' 282). סעיף זה חוקק בטרם נקבע בחקיקה כי עקרון תום-הלב הוא עיקרון כללי. כשלעצמי נראה לי כי כיום – שעה שלעקרון תום-הלב תחולה כללית בגדרי המשפט בכלל ובחוק המקרקעין בפרט – שוב אין צורך בהוראה המיוחדת הקבועה בסעיף 14 לחוק המקרקעין. די בעיקרון הכללי של תום-לב כדי לפתור את הבעיות המתעוררות, לרבות אלה המכוסות כיום על-ידי הוראת סעיף 14 לחוק המקרקעין. עמד על כך פרופ' ויסמן, בציינו:
"ניתן לוותר על הדוקטרינה של שימוש-לרעה בזכות ולהסתפק בתחולה של עקרון תום הלב על כל הזכויות שבתחום המשפט הפרטי" (ויסמן בספרו הנ"ל, דיני קניין – בעלות ושיתוף [68], בעמ' 71).
--- סוף עמוד 277 ---
אוכל אפוא להניח הצדה את המחלוקות השונות באשר להיקף הפריסה של סעיף 14 לחוק המקרקעין. ההוראה המרכזית היא זו הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים, ובגדריה שלה ייבחנו המצבים השונים.
4. הנה-כי-כן, כל זכות (במובן הרחב) המעוגנת בחוק המקרקעין צריכה להיות מופעלת בתום-לב; כל חיוב המעוגן בחוק המקרקעין צריך להתבצע בתום-לב. עמד על כך פרופ' דויטש, בציינו: