8. אופיו של האינטרס הנפגע קובע את היקף תחולתו של עקרון תום-לב לגביו. בעניין זה מן הראוי הוא להבחין בין אינטרס המעוגן באמצעות זכות הקניין לבין
--- סוף עמוד 280 ---
אינטרס המעוגן באמצעות חיוב. היסטורית, המשפט מגן על זכות הקניין באופן "חזק" יותר משהוא מגן על החיוב. על רקע זה מובנת אימרתו של חברי השופט מ' חשין, כי "זכות הקניין הקלאסית דוחה מעליה, כעיקרון, את יסוד הסבירות: זכות הקניין הקלאסית משמיעה שרירות בעלים, וסבירות הנה אויבתה של השרירות" (רע"א 7112/93 הנ"ל [24], בעמ' 567). הטעם לכך ברציונל של זכות הקניין. רציונל זה הוא מורכב. לענייננו די אם אצביע על השליטה ועל החירות האישית כטעמים לכך (ראו י' ויסמן דיני קניין – חלק כללי [76], בעמ' 16). הקניין מאפשר לפרט להיות חופשי, ולתת ביטוי לאישיותו ולחירותו. למשפט עניין מיוחד להגן על אינטרס זה. בעניין זה אין לראות בקניין אחדות מושגית. לעניין ההגנה על הקניין – ולעניין השפעת תום-הלב עליו – לא הרי הקניין במיטלטלין כהרי הקניין במקרקעין (ראו ויסמן שם [76], בעמ' 115); לא הרי הגנה על הבית המשפחתי ("מקרקעין אישיים") כהגנה על העסק (ראו ח' דגן "הזכות לפירות ההפרה: אנטומיה של חקיקה שיפוטית" [93], בעמ' 641); לא הרי ההגנה על הקניין של בעל דירה בדירתו בבית משותף כהרי הגנה על הקניין המשותף של בעל הדירה ברכוש המשותף.
9. מהותו של היחס בין בעל הקניין לבין זולתו קובעת את אינטנסיביות פעולתו של תום-הלב. הקניין נועד לבטא את שליטתו של האדם ואת אישיותו. עם זאת, לקניין היבט ציבורי. "הקניין מטיל חובות" – קובע סעיף 14(2) לחוקה הגרמנית – "השימוש בו צריך לשרת את אינטרס הציבור". תום-הלב צריך לתת ביטוי לצורך זה לאזן, בגדריו של הקניין פנימה, בין אינטרס הפרט לאינטרס הכלל. זאת ועוד: היקפו של תום-הלב נקבע על-פי אופי היחסים בין בעל הקניין לבין ה"אחר". לא הרי יחס המתאפיין על-ידי ה"לחוד" כהרי יחס המתאפיין על-ידי ה"ביחד" (ויסמן, במאמרו הנ"ל [86]). לא הרי מעמדו של תום-הלב ביחסים בין בעל קניין לזר, כהרי מעמדו של תום-הלב ביחסים בין בעל קניין לשותפו; לא הרי פגיעה על-ידי אדם שהקשר עמו הוא חד-פעמי (כגון מסיג גבול מזדמן) כהרי פגיעה על-ידי אדם שהקשר עמו נמשך (כגון דייר בבית משותף). (לשיקול דומה בתחום ההגנה על החוזה, ראו רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עיזבון המנוחה מילגרום הינדה ז"ל נ' מרכז משען [60]).