66. בבחינת למעלה מן הדרוש - מאחר שלטעמי חוק התקשורת קובע הסדר שלם ומאוזן - אוסיף, שטענת המבקש לפיה יש לקבוע חובת תשלום דמי שימוש בדרך של פרשנות החוק מעלה קשיים של ממש. כפי שצוין ע"י היועץ המשפטי לממשלה, מדובר בסוגיה מורכבת, הכרוכה גם בקביעות מדיניות לגבי סוג הפגיעה המזכה בפיצוי, היקף הפגיעה המזכה בפיצוי, אופן חישוב הפיצוי, אופן דרישת הפיצוי, סוגיות של התיישנות ועוד. לנוכח מורכבות הסוגיה, אין מקום להניח שהמחוקק הותיר שאלות אלה להכרעת בתי המשפט ללא קביעת הסדרים ראשוניים מתאימים בחקיקה, ומכל מקום אין זה ראוי להכריע בהן בדרך של "חקיקה שיפוטית".
--- סוף עמוד 25 ---
67. אציין כי טענה דומה הועלתה בפרשת אבן זוהר, בה נדונה השאלה האם הגבלות שלטוניות על הנאת הפרט ממקרקעיו, הפוגעות ביכולת מימוש ההנאה המלאה מהמקרקעין (הגבלות על כניסה ויציאה ממקרקעין מכוח צווי סגירת שטחים שהוצאו על פי תקנה 125 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945), מקימות זכות לפיצוי בעל המקרקעין על ידי המדינה. בהתייחסו להשלכות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על פרשנות תקנות ההגנה מכוחן הוטלו ההגבלות על קניינו של הפרט, קבע בית המשפט:
"10. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו היקנה לזכות הקניין של הפרט מעמד של זכות חוקתית בין מכלול זכויות האדם. ממעמדה של זכות הקניין כזכות חוקתית נשלחות "קרני אור" פרשניות אל עבר החקיקה הישנה שקדמה לחוק היסוד, ובתוך כך גם לעבר תקנות ההגנה שחוקקו על ידי המחוקק המנדטורי בשנת 1945. עם זאת, השפעתן של אותן "קרני אור" פרשניות מוגבלת ומתוחמת לשוליה של הוראת החוק הישנה, ואין בכוחן להפוך את יוצרותיה, ולשנות את מהותה בגרעינה העמוק. מיסודה של זכות הקניין כזכות חוקתית סטטוטורית בתחילת שנות ה-90 אינו אוצר כח להפוך את משמעות תקנה 125 לתקנות ההגנה מ-1945 על פניה, מהסדר שלילי לעניין פיצוי הפרט על הגבלות תנועה במקרקעין עקב צו סגירת שטח, להסדר שיש בו לאקונה, המאפשר החדרת עקרונות פיצוי בגין פגיעה בקניין...הקרנה פרשנית של עקרונות חוקתיים שהתגבשו בחוק היסוד מאוחר יותר אינם יכולים להפוך את עורו של ההסדר החקיקתי הקיים, ולשנות את התפיסה החקיקתית הבסיסית הקיימת ברקעו. לצורך כך נדרשת חקיקה חדשה, שתבסס על מדיניות חקיקה מודרנית, בנושא מורכב שהשלכותיו חורגות הרבה מעבר לסוגיה הספציפית הניצבת לפנינו.
11. חשוב להדגיש בהקשר זה, כי מגבלות הקרנתם של עקרונות חוקתיים על דינים ישנים שקדמו לחוק היסוד נגזרת מהתפיסה החוקתית עצמה, המניחה צורך ברציפות חקיקתית, והגנה על תוקפה של החקיקה הישנה...אף שהעקרונות החוקתיים מקרינים על פרשנות הדינים הישנים, נדרש ריסון בפרשנות זו, שגבולותיה מתעצבים בשים לב לתכלית המקורית של ההסדר החקיקתי הישן, טיבו ותחומי חלותו. במיוחד כך הדבר בתחום המחייב הסדרה כוללת בחקיקה ראשית ראשונית, על בסיס מדיניות משפטית מגובשת, מורכבת ורבת השלכות על תחומים שונים בחייו של הפרט בישראל" (פסקאות 10 -11 לפסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה).