לטענתה של אורט, יש להחיל על החלטה זו של הדירקטוריון, שהתקבלה באופן מיודע, ללא ניגוד עניינים ובתום-לב, את כלל שיקול-הדעת העסקי. זאת, בפרט לאור הודאתו של פלג כי אין לחברי הדירקטוריון אינטרס מיוחד בפלג והם אינם תלויים בו. יש להחיל את הכלל חרף העובדה שמדובר בחברה לתועלת הציבור,
--- סוף עמוד 14 ---
שכן הרציונאליים העומדים בבסיס כלל שיקול-הדעת העסקי תקפים גם לגבי חברה כזו.
21. ביחס לחוו"ד דדו טענה אורט כי המבקש עצמו אישר את מינויו של עו"ד דדו כבודק המומחה, והוא אינו חולק על תהליך עבודתו או על הממצאים העובדתיים בחוות-דעתו. משכך יש לדחות את הטענות לפיהן עו"ד דדו הוא "בודק ידידותי" שמומחיותו בתחום דיני העבודה. לטענתה של אורט, חוו"ד דדו היא מקיפה, מעמיקה ונערכה לאחר בירור עובדתי רחב. המסקנה בה היא שאין להתערב בהסדרי פנסיה של העובדים הוותיקים, ובפרט בהסדר של פלג.
מחוות-הדעת עולה שהסדרי הפנסיה הנדונים אינם מהווים תוספת פנסיה אלא רק שמירה על רצף הזכויות הפנסיוניות של העובדים הוותיקים, וכי הם נוצרו בעקבות דרישתם ועל דעת המנכ"ל דאז. לאורט הייתה התחייבות כלפי אותם עובדים וותיקים, ולכן הסדרי 2002 אינם מעלים או מורידים לעניין עצם זכותם, אלא הם נועדו רק כדי לנסות ולשמר מקורות מימון.
22. לגופם של דברים טענה אורט כי התביעה נעדרת עילה. לטענתה, לא הייתה בהכרח חובה לאשר את ההסדרים נושא ההליך דנן בדירקטוריון אורט. זאת הן ככל שהסדרים אלה נוגעים לעובדים הוותיקים הכלולים בהם, והן בפרט ככל שהסדרים אלה נוגעים לפנסיה של פלג. אורט הוסיפה וטענה כי הסכם העבודה האישי של פלג משנת 2002 קובע את זכותו להסדר הפנסיה באופן עצמאי ונפרד מעובדים אחרים. הסכם זה נוסח על-ידי עורך-הדין של אורט, אושר כנדרש בוועדת השכר שלה והמבקש עצמו חתם עליו. לכן אין לקבל את טענת ההטעיה לפיה ההסכם אושר בהתבסס על מצגי שווא לפיהם חל על פלג הסדר 1991, ויש לקבוע כי לא נפל פגם בכריתה של הסכם העבודה האישי של פלג.
אורט הוסיפה וטענה כי בהעלאת טענותיו, מבקש המבקש לפטור אותו ואת יתר שומרי הסף של החברה מהחובה לערוך בירור מינימאלי. לגישתה ממילא אין בטענת ההטעיה כדי לאיין את הסכם העבודה האישי של פלג עם אורט. זאת מאחר שאין עילה לביטול מכוח הטעיה, שכן לא התקיים קשר סיבתי בין ההטעיה הנטענת לבין ההתקשרות בהסכם זה. אף לו הייתה עילה לביטול, הרי שלא נשלחה הודעת ביטול תוך זמן סביר.