לכן, כדי לקבוע האם יש לאשר את בקשת המבקש, יש לבחון מספר סוגיות. ראשית יש לבחון את הטענה המקדמית של המשיבים בדבר התיישנות עילת
--- סוף עמוד 23 ---
התביעה. לאחר מכן יבחנו הטענות ביחס לתום-ליבו של המבקש לצורך האפשרות להפעיל את המנגנון החריג של התביעה הנגזרת. כפי שנראה להלן, אני סבורה שיש בטענות מקדמיות אלה כדי להביא לדחיית התובענה. זאת הן משום שהמבקש נגוע בניגוד עניינים שאינו מאפשר לו לייצג את החברה והן מאחר שעילת התביעה הנטענת של החברה נגד פלג התיישנה.
למעלה מן הצורך נתייחס בשולי הדברים בקצרה לשאלה האם הוכח כי עומדת לחברה עילת תביעה לכאורית נגד פלג ולמספר נושאים נוספים שהועלו על ידי הצדדים בסיכומיהם.
חוו"ד דדו והמסקנות העובדתיות בה
36. בטרם נדון בטענות הצדדים לגופם, נתייחס לחוו"ד דדו ולמשקל שיש לתת למסקנותיה. אני סבורה כי יש לתת משקל למסקנות העובדתיות של עו"ד דדו בחוות-הדעת, וכי ניתן להתבסס עליהן ככל שיהיה בכך צורך לגבי המחלוקות העובדתיות בין הצדדים.
מסקנה זו נובעת מהאופן בו מונה עו"ד דדו, ומהאופן בו הוא פעל לצורך עריכת חוות-דעתו.
לאחר שהמבקש העלה את טענותיו בדירקטוריון בשנת 2018, מינה הדירקטוריון את עו"ד דדו לצורך בדיקת טענות אלה ובהן בדיקת ההסדרים עם מקפת (נספח 14 לתשובת אורט). המבקש עצמו לא התנגד למינויו של עו"ד דדו (ר' פרוטוקול דיון מיום 3.9.2018, נספח 15 לתשובת אורט). הוא אישר בחקירתו הנגדית כי באותה עת היה המינוי של עו"ד דדו מקובל עליו (פ' 7.2.2021, בעמ' 92). יתרה מכך, למבקש אין גם השגות לגבי תהליך העבודה של עו"ד דדו (שם, בעמ' 96, ש' 8). ביום 26.11.2018 החליטה החברה לאמץ את חוו"ד דדו (נספח 23 לתשובת אורט) ובהליך הנוכחי היא אף מבקשת להסתמך על מסקנותיה.
עיון בחוו"ד דדו מלמד כי את מסקנותיו העובדתיות ביסס עו"ד דדו על מסמכים רבים שנבחנו על-ידיו, ראיונות שהוא קיים עם גורמים רלוונטיים באורט ופגישות עם המבקש, שהוא אף התייחס בפירוט לטענותיו. במובן זה חוו"ד דדו היא חוות דעת מקיפה ומקצועית. משכך, אני סבורה כי ניתן לתת משקל מסוים לעמדת החברה כפי שהיא משתקפת בחוו"ד דדו בכל הנוגע להיבט העובדתי עליה מתבססת חוות-הדעת הזו. זאת אף אם תתקבל עמדת המבקש לפיה לא חל כלל שיקול-הדעת העסקי על החלטת החברה שלא להגיש תביעה (ר' אסף חמדני ורות רונן "מי שולט בתביעה הנגזרת" ספר דנציגר 211, עמ' 241 (2019)).