לכן, מתיימר הדין ליצור איזון בין הגנה על האינטרסים השונים שנמנו לעיל, כאשר כפי שהובהר – האיזון מושג על ידי קביעת מגבלת זמן להגשת התביעה; ומנגד, קביעת חריגים שהנטל מוטל על התובע להוכיחם. כך מאזן החוק ההתיישנות בין הגנה על האינטרסים של התובע – שעומדת לזכותו עילת תביעה והוא מבקש לממשה; לבין האינטרסים שנמנו לעיל, של הנתבע ושל מערכת בתי המשפט והציבור בכללותו.
44. בין החריגים שנמנו בחוק ההתיישנות המאפשרים את הארכת תקופת ההתיישנות, הוא החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק (החל כאשר התובע לא ידע את העובדות המהוות את עילת התובענה והוא לא היה יכול לגלות אותן גם בזהירות סבירה); וכן החריג שיידון להלן – הקבוע בסעיף 7 לחוק.
יצוין כי סעיף 7 לחוק תוקן בשנת 2015 – היינו, לאחר שכבר חלפה תקופת ההתיישנות בת 7 השנים, אך עובר למועד בו טען המבקש שנודעו לו העובדות המגבשות את עילת התביעה. פלג טען כי הנוסח הקודם של החוק (שיכונה להלן: "הסעיף הקודם") הוא הרלוונטי; בעוד שהמבקש טען כי בהתאם לשני הנסחים, התביעה התיישנה.
45. סעיף 7 בנוסחו לאחר תיקון החוק (להלן: "הסעיף המתוקן") נועד להרחיב את מעגל התובעים הפוטנציאליים שיכול ליהנות ממנו לעומת הסעיף הקודם. הסעיף הקודם איפשר את הארכת תקופת ההתיישנות רק כאשר עילת התביעה הייתה תרמית או אונאה, וקבע כי התקופה תתחיל להימנות רק "ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה".
הסעיף המתוקן, שכותרתו היא "השעיית מרוץ תקופת ההתיישנות עקב התנהגות פסולה של הנתבע", קובע כך:
"מרוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נמנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו;
--- סוף עמוד 29 ---
לעניין זה, 'הטעיה' – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה".
46. מהאמור לעיל עולה כי בניגוד לסעיף הקודם, מתייחס הסעיף המתוקן למספר מצבים בהם התביעה לא הוגשה עקב התנהגות פסולה של הנתבע, והוא אינו מוגבל רק למקרים בהם ההתנהגות הפסולה היא תרמית או אונאה (המהווה לפי הסעיף הקודם גם את עילת התביעה עצמה). תקופת ההתיישנות מכוח הסעיף המתוקן מושעית כאשר התובע נמנע מהגשת תובענה - כתוצאה מהטעיה ביודעין של הנתבע (כאשר בכלל זה כלולה בהתאם לסעיף 7 המתוקן הן הטעיה במעשה והן הטעיה במחדל, בדרך של אי-גילוי); כמו גם כתוצאה מהפעלת כוח, איום או ניצול מצוקת התובע על ידי הנתבע. זאת בין אם ההתנהגות הפסולה של הנתבע היא חלק מעילת התביעה ובין אם היא נפרדת ממנה (ר' עניין אילני, פס' 28).