1128. זוהי "A board's unilateral decision to adopt a defensive measure touching 'upon issues of control'" (שם, בעמ' 1129; ההדגשה הוספה - ח.כ.).
במקרים כאלה, הסטנדרט שלפיו תיבחן פעולת הדירקטוריון הוא "הוגנות מוחלטת" (entire fairness). לפי סטנדרט זה, על הדירקטוריון להוכיח כי על-אף הפגיעה הגלומה בהחלטתו בזכות ההצבעה של האסֵפה הכללית, ישנו צידוק משכנע (compelling justification) לפעולה הזו. זהו רף גבוה מאוד - הרבה יותר מהרף שעל הדירקטוריון לעמוד בו ברגיל - ולכן לרוב לא יצליח לעמוד בו. ראו עוד: Blasius Industries Inc. v. Atlas Corp. 564 A.2d 651 (Del. Ch. 1988). סטנדרט זה יושם על-ידי בית המשפט העליון של מדינת דלוור גם במקרים חריגים נוספים, כדוגמת עסקאות עם בעלי עניין (Marciano v. Nakash, Del.Supr., 535 A.2d 400 (1987)) ובעסקאות שתוצאתן היא הענקת שליטה בחברה לרוכש (Kahn v. Lynch Communication Systems Inc., Del.Supr., 638 A.2d 1110 (1993)).
עוד יוער כי בפסיקה האמריקנית הובעה הדעה כי לעתים עשוי להידרש מהדירקטורים "רף ביניים" שכונה על-ידי כב' השופט הנדל בהחלטתו מיום 5.4.2012 בתור "שיקול דעת עסקי מוגבר" (שם, פסקה 7). בפסק הדין של הערכאה הראשונה בדלוור בעניין Marcier v. Inter Tel Dalware Inc. Del.Ch. C.A. No. 2226-VCS (2007) הטעים בית המשפט כי יש "לעצב" (reformulate) את הסטנדרט באופן שיתאים קזואיסטית לכלל המקרים. כלשונו של בית המשפט:
"I conclude that, consistent with the directional teaching of cases like MM Companies, Inc. v. Liquid Audio, Inc., In re MONY Group, Inc. S'holder Litig., and Chesapeake Corp. v. Shore, the Blasius standard should be reformulated in a manner consistent with using it as a genuine standard of review that is useful for the determination of cases, rather than as an after-the-fact label. Such a reformulation would be consistent with prior placed on a result decisions recognizing the substantial overlap between and redundancy of the Blasius and Unocal standards, and would have the added benefit of creating a less prolix list of standards of review." (ibid, at para. I; ההדגשה הוספה - ח.כ).
טענת בית המשפט שם, הייתה כי אין בנמצא פריזמה משפטית לבחינת סיטואציות שבהן ביצעו דירקטורים החלטה המשפיעה על הצבעת האסֵפה הכללית, אולם החלטה זו נתקבלה "for good faith reasons that do not compromise the integrity of the election process" (שם, בפסקה III.A). אמת המידה של "הוגנות מוחלטת" אינה מתאימה, שכן על-אף תום הלב המתואר, ברוב המקרים לא יצליחו הדירקטורים לעמוד בסטנדרט הכה גבוה הנדרש מהם. בשל קושי זה מכנה בית המשפט את הדוקטרינה "מוזרה" (bizarre). נטען כי
--- סוף עמוד 67 ---