229. הסתמכות אפי על סעיפים 59 ו - 60 בפסק הדין החלקי בו ביהמ"ש קבע שלא הובאו ראיות לקיום מכפיל בבסיס חישוב התמורה בעסקה, אינה מסייעת לאפי שכן קביעות ביהמ"ש בעניין זה, נכללות בפרק בו דן ביהמ"ש בהקדמת העמלות. ערכאת הערעור הנכבדה הפכה קביעת בימ"ש זה בעניין הקדמת העמלות.
--- סוף עמוד 52 ---
230. ביהמ"ש ציין בפסק הדין החלקי, שששון אישר בחקירתו שאין עיגון בחוזה לתיקון טעויות. אולם, ששון טען שרו"ח מימון טעה בחישוב שערך כאשר חישב התמורה שעמדה בבסיס ההסכם, לפני חתימת ההסכם, ולכן הוא תיקן בשנת 2010, בדיעבד, חישוב ההכנסות בשנת 2006, ממנו גזר, לפני חתימת ההסכם, את שווי התמורה.
231. מרגע שנחתם הסכם, גם אם נפלו בחישובים שקדמו לחתימתו טעויות, אין מקום לתיקון בדיעבד, ללא הסכמת שני הצדדים. זאת, אלא אם כן, מדובר בטעות שנובעת מהפרת חובת גילוי, או תרמית.
232. אפי התנגד לביצוע התיקון בסעיף 9 למכתבו מיום 24.3.11. מכיוון שאפי לא נתן הסכמתו לתיקון הטעות, מכאן שיש לבחון האם הטעות בחישוב ההכנסות בשנת 2006 נובעת מהפרת חובת גילוי, או תרמית. בעניין זה נטל הבאת הראיות מוטל על משגב.
232. בסעיף 37.3 לכתב התביעה שכנגד, בו פרטה משגב הסכומים שעומדים בבסיס הטעות בחישוב ההכנסות בשנת 2006, משגב לא טענה כי הטעות של רו"ח מימון נובעת מתרמית של אפי, או הפרת חובת גילוי. העובדה, שצד להסכם ביקש מרו"ח מימון, זמן רב לאחר חתימת ההסכם, לבדוק שוב הנתונים שעמדו לרשותו לפני חתימת ההסכם, אינה מצדיקה כפיית שינוי סכום התמורה על צד להסכם, ללא הסכמתו.
233. מכאן שאין למשגב, אלא להלין על רו"ח מימון בעניין זה. כאן המקום להדגיש כי יש להבחין בין סוגיה זו לסוגיה אחרת, והיא חישוב ההתחשבנות הסופית, שם החישוב שערך רו"ח מימון בשנת 2011, מעוגן בהוראות ההסכם ושני הצדדים מינו אותו בהסכמה לערוך ההתחשבנות. ביהמ"ש יידרש בהמשך לאותה סוגיה נוספת.
234. לכן, ביהמ"ש דוחה התביעה בעניין תיקון שווי התמורה.
טענת משגב לחיוב אפי בגין תשלומים ששילמה במקומו
235. משגב טענה בסעיפים 40-43 לכתב התביעה שכנגד שיש לחייב אפי בגין תשלומים ששילמה במקומו בסך של 9,527 ₪ בתוספת מע"מ.
236. אפי טען שאין קשר בין הנטען בכתב התביעה שכנגד ובין מכתבו של רו"ח מימון מיום 14.3.11.