237. מעיון בסעיפים 40 עד 43 עולה שמדובר על שני נושאים שונים. העניין הראשון, שמוזכר בסעיף 40, נוגע להפניקס ומשגב טוענת שאפי חדל בטיפול ולכן היא נאלצה לשלם להפניקס הסך של 3,614 ₪ בתוספת מע"מ. העניין השני, שמוזכר בסעיף 43, נוגע למבטחים. משגב טוענת למחדל נוסף של אפי שאילץ אותה לשלם ללקוח הסך של
--- סוף עמוד 53 ---
5,913 ₪. בסעיף 12.1 לסיכומיה התייחסה רק לנושא השני ומכאן שזנחה הטענה הראשונה. לגבי הנושא השני, טענה שעל ביהמ"ש לקבל הטענה על יסוד תצהיר ששון שלא נחקר בעניין זה. אולם, פרט לתצהיר ששון, לא הוצג מסמך לתמוך בטענה.
238. כתב התביעה שכנגד אינו מפנה לראיות להוכחת טענות אלה וגם לא צוין מתי משגב פנתה בעניין זה אל אפי עובר להגשת כתב התביעה שכנגד.
239. משגב לא הסבירה מדוע לא מסרה נושאים אלה לבדיקת רו"ח מימון, כפי שנהגה בנושאים אחרים. לכן, ביהמ"ש קובע כי טענות אלה למחדל של אפי, שאחת מהן נזנחה בסיכומים, לא הוכחו ולכן דוחה הטענות בעניין זה.
טענת משגב לחיוב אפי בגין הקדמת גביית עמלות
240. משגב טענה בסעיף 44 לכתב התביעה שכנגד שעל אפי להשיב לה מקדמות בגין עמלות בסך של 200,000 ₪ בתוספת מע"מ.
241. משגב הפנתה בעת הדיון במתן מענה לשאלות ביהמ"ש, לסעיף 7 לסיכומיה. משגב טענה "שאפי ביצע מעשה תרמית כאשר כדי לנפח את הנתונים של 2006 הוא הגדיל קבלת עמלות בגובה של מאות אלפי שנים של 6 שנים, אני בקשתי מבית המשפט לשאול את עצמו כיצד קטן מחזור העסקאות בכמחצית כבר לאחר שנה אחת בלבד, ומדוע משגב נאלצה להפקיד בחשבון הנאמנות של העסקה מעל מיליון ₪ שלא היתה אמורה להפקיד. כשבית המשפט שואל אותי היכן המומחה מזכיר ממצאים של נזק בסך של 400,000 ₪, אני עונה, הוא לא מזכיר נזק של 400,000 ₪. הוא מזכיר 54,000 ש"ח פעם אחת וזה בחוו"ד שלו מאוגוסט 19. אני מפנה לחווה"ד הזאת. יש כמה טבלאות, טבלה ראשונה עם 54,000 שח נזק אני קורא לזה גזירת העמלות, ויש בעמ' השני 227,000 שח, טבלה תחתונה. אנו טוענים שהוא לא ל קח בחשבון את הנזק שנגרם לניפוח העסקה, לא רק שנגזלו עמלות, הכניסו לכיס שלום, חוץ מזה נופחה עסקה בכך שהכניסו לשנת 2006 וניפוח העסקה גרם לנזק של 200 אלף שח. על הנזק האחרון לא חקרנו.
אני מאשר שלגבי הנזק שנגרם כתוצאה מהניפוח של ההכנסות של 2006 ע"י הקדמת קבלת עמלות של 6 שנים, לא חקרתי את המומחה. אני חקרתי אותו על גזילת העמלות. אז הוא הוציא את חווה"ד שלו שמקבלת את התביעה."