14. לאחר שהתיק הועבר לטיפולי זימנתי את הצדדים לישיבת קדם משפט (ראו פרוטוקול דיון מיום 25.3.19). באותו דיון העליתי את שאלת ההתחשבנות שנעשתה ביום 17.2.14 והאם היא "סתמה את הגולל" על התחשבנות עתידית. ב"כ התובע ציין בין היתר : "זה לא תשלום על קניית תיק" (עמ' 2 שו' 28). לעומתו ציין ב"כ הנתבעים: " הייתה שותפות, לא שינינו את הגרסה שלנו, רק שהשותפות הסתיימה בהתחשבנות. בדיון ההוכחות ביהמ"ש יגלה שהנתבעים צודקים. הייתה שותפות שהסתיימה. לא צריך רואה חשבון, לא צריך מומחה, מדובר בהחלטה שיפוטית האם הצדדים אכן נפרדו" (עמ' 2 שו' 26-29).
15. בתום אותה ישיבה קבעתי בסעיף 1 להחלטה כדלקמן: "תיק זה עבר לבימ"ש המחוזי בעקבות החלטה של כב' השופט שליו. התיק הועבר לבימ"ש לאחר שכבר היו בו תצהירים. לאחר הגשת התצהירים ועל מנת שבימ"ש המחוזי יקנה סמכות לדון בכל התביעה, נמחקה העילה המבוססת על לשון הרע. למעשה נותרה בעינה המחלוקת לגבי ההתחשבנות, אגב סיום השותפות. אם אתמצת את המחלוקת אזי, לטענת הנתבעים, ההתחשבנות נעשתה ביום 17.2.14 ונעשתה היא נכון ליום 31.12.13, הוא היום בו פסקה הפעילות המשותפת. לטענת הנתבעים, התחשבנות זו כללה גם את החשבון עבור העבר, דהיינו תקופת העבודה המשותפת וגם התחשבנות עתידית, אם וככל שהיה צורך בעריכת התחשבנות כזו. לעומת זאת, התובע טוען כי ההתחשבנות לא נעשתה; אם וככל ששולמו סכומים כלשהם אזי שולמו הם תחת לחץ ולכל היותר מדובר בסיום התחשבנות לגבי תקופת העבר. לטענת התובע, התחשבנות לגבי העתיד - דהיינו עמלות עבור פוליסות משותפות, לא נעשתה"(הדגשות שלי); בסעיף 4.2 להחלטתי נאמר: " בימ"ש ציין בפני התובעים כי עיקר המחלוקת, כפי שהוא רואה אותה, נוגעת להסכם שהיה בין הצדדים, מנגנון ההיפרדות והאם קוים במקרה הנדון".
16. לאחר ישיבת קדם המשפט התקיימו מספר ישיבות הוכחות במהלכן נחקרו עדי התביעה (התובע עצמו, אשתו דורית, מר מרדכי הרשקו- הבעלים של סוכנות נמר, מר דוד דוידוביץ' וכן המומחה מר רמי מיימון, בנוגע לשיעור דמי התפעול הראויים/הנוהגים). מטעם הנתבעים העידו זיו, הדר, שי, אורלי ושכטר. גם במהלך דיוני ההוכחות חזרתי וציינתי את השאלה שבמחלוקת, ראו בעמ' 201 שו' 3-4 : "אני מזכירה שכאן קודם כל עומדת על הפרק השאלה האם תמו יחסי השותפות שבאופן שלא מזכה את התובע בשקל אחד נוסף, זאת הרי הטענה." אציין כי חקירות העדים התנהלו לעיתים בטונים צורמים; כל צד מטיח בצד השני כי הפריע במהלך חקירות העדים, ראו למשל הערתי בעמ' 239 שו' 18-27. לאחר החקירות הוגשו מסמכים נוספים שחלקם הוצאו מהתיק בהחלטה שיפוטית (ראו בקשה מס' 47 והחלטתי מיום 14.6.20). הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, ובסיכומים אלו מתייחסים הצדדים לנקודות לרוב – טענות בדבר הרחבת חזית אסורה (כל צד מטיח באחר); טענות לעניין היקף התחולה של הסכם דליה מור על הצדדים; מחלוקות בנושא דמי התפעול; מחלוקות באשר לידיעת הנתבעים על המעבר לנמר והסכמתם מראש לכך; מחלוקות באשר לישיבת ה"פיצוץ"; מחלוקות באשר למהות ההתחשבנות שנעשתה בין הצדדים; האשמות הדדיות לגבי אופיו של כל אחד מהניצים (התובע וזיו). אציין כי הסיכומים והיקף הטענות המפורטות בהם מהווים המשך ישיר לחקירות ולכתבי הטענות הארוכים ועמוסים לעייפה (במיוחד מצידו של התובע), ודומה כי לא נשמטה כל עילת תביעה פוטנציאלית, גם אם האחת אינה מתיישבת עם האחרת.