בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 765/18
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט א' שטיין
המערער:
שמואל חיון
נ ג ד
המשיבים:
1. אלעד חיון
2. ימית גויטע
3. רזינה ענבר לחמני
4. מרית – מירית זנזורי
5. ליאור שקלי
6. אסי יוסף שקלי
7. למברג חברה לפיתוח חקלאי וסחר בע"מ
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי חיפה בת"א 3956-06-15 [פורסם בנבו] מיום 10.12.2017 שניתן על ידי כבוד השופטת י' קראי-גירון
תאריך הישיבה:
י"ב בטבת התשע"ט
(20.12.2018)
בשם המערער:
עו"ד רחל כץ
בשם המשיב 1:
עו"ד גיא קינן; עו"ד איריס בר טל
בשם המשיבה 2:
בעצמה
בשם המשיבה 3:
בעצמה
בשם המשיב 6:
בעצמו
פסק-דין
--- סוף עמוד 5 ---
השופט א' שטיין:
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת י' קראי-גירון) בת"א 3956-06-15, [פורסם בנבו] בגדרו התקבלה תביעתו של המשיב 1, ובית המשפט הורה על רישומו של המשיב 1 כבעלים של הזכויות בדירה ברחוב ז'בוטינסקי 2, חדרה (הידועה כגוש 10036 חלקה 466/2) (להלן: הדירה). המערער קובל על קביעתו האמורה של בית משפט קמא ומבקש כי נבטלה ונקבע תחתיה כי הזכויות בדירה שייכות לו, לבדו או יחד עם יורשי אחותו, הגב' אביבה שקלי ז"ל.
עיקרי העובדות
2. המערער והמשיב 1 הינם אחים למחצה. המערער (להלן, גם: שמואל) הוא בנו של מר יוסף חיון ז"ל (להלן: המנוח) מנישואיו הראשונים ולו שבעה אחים ואחיות נוספים, וביניהם גב' אביבה שקלי ז"ל (להלן: אביבה), שיורשיה הם המשיבים 6-2. המשיב 1 (להלן: אלעד או המשיב) הוא בנו של המנוח מנישואיו השניים. המנוח הלך לעולמו בשנת 2009 ובצוואתו (להלן: הצוואה) הוריש את כל רכושו לאלעד.
3. הסכסוך בין הצדדים נסוב על הדירה. הבעלות בדירה רשומה על שם המשיבה 7, למברג חברה לפיתוח חקלאי וסחר בע"מ (להלן: החברה). החברה התקשרה בשנת 1972 בהסכם קומבינציה שבמסגרתו הוקם הבניין בו מצויה הדירה מושא המחלוקת. החברה מכרה את זכויותיה בדירה בחודש ינואר 1973, ועל כך אין חולק. אין חולק גם על כך שהדירה נקנתה על ידי המנוח מכספו וכי המנוח נהג בה מנהג בעלים – ואף השכירה מדי פעם – עד יום מותו. לאחר פטירת המנוח, נשארה הדירה ריקה ואיש מבעלי הדין לא עשה בה שימוש. השאלה שלגביה הצדדים חלוקים נוגעת לזהותו של בעל הדירה: אותו צאצא של המנוח שקיבל ממנו את הדירה במתנה או, לחלופין, בירושה. שמואל טוען כי הדירה שייכת לו וליורשי אביבה, שכן, לדבריו, אביו המנוח רכש אותה בשעתו עבורו ועבור אביבה. אלעד מצדו טוען כי הדירה שייכת לו, שכן, לדבריו, אביו המנוח רכש אותה לעצמו ואחר כך הורישה לו, יחד עם יתר רכושו, בצוואה שעשה.
4. הצדדים לא הביאו ראיות ישירות בכתב להוכחת טענותיהם. הסכם בדבר רכישת הדירה מהחברה לא הוצג בפני בית משפט קמא, וגם אנו לא זכינו לראותו. הצדדים מודים כי ההסכם איננו מצוי בידיהם. חרף זאת, שמואל טוען כי הוא ואחותו
--- סוף עמוד 6 ---
המנוחה אביבה הם אלה שהיו רשומים באותו הסכם כרוכשי הדירה, שכן אביהם קנה את הדירה כמתנה עבורם. טענתו זו נתמכת בדיווח למס שבח בנוגע למכירת הדירה אשר הוגש על ידי החברה בשנת 1981, כשמונה שנים לאחר העסקה. דיווח כאמור נעשה באמצעות טופס שבו מופיעים שמותיהם של שמואל ואביבה כרוכשי הדירה (להלן: טופס 50). מנגד, הציג אלעד הצהרת הון שאביו המנוח הגיש לרשויות המס בשנת 1990. במסמך זה הצהיר אביו כי הדירה מצויה בבעלותו שלו, בניגוד למה שדווח על ידי החברה בטופס 50. זאת ועוד: במצבת נכסיו של שמואל נכון לשנת 1993, אשר פורטה בהצהרת ההון שהלה הגיש לשלטונות מס הכנסה בשנת 1995, אין זכר לדירה.