17. משהגענו עד הלום, נשארנו עם עדויות אשר באו מפיהם של עדים המעוניינים בתוצאת המשפט ועם עובדה אחת מוכחת שאינה במחלוקת: רכישת הדירה נעשתה מכספו של המנוח. לטעמי, לעובדה זו יש משמעות רבה. חזקה עמנו היא שאדם אשר משלם סכום כסף נכבד כדי לרכוש נכס מקרקעין (או נכס אחר) קונה את הנכס לעצמו, ולא עבור אדם אחר. ראו, לדוגמא,Seabury v. Costello, 26 Cal. Rptr. 248, 251 (Ca. Ct. App. 1962) :
"In the case before us the trial court found that plaintiff paid the entire purchase price of the property. This, in itself, raises a presumption that the parties did not intend the conveyance to vest a beneficial interest in the noncontributing joint tenant."
18. חזקה זו, שמקורה בניסיון החיים הכללי, ניתנת לסתירה. בעל דין המבקש לסתור את החזקה נושא בנטל הבאת ראיות וכן, לעתים, אף בנטל השכנוע, בהיותו "המוציא מחברו". יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בעניינה של החזקה האמורה בפסק הדין שקבע את מקומה בדין האמריקני, Smithsonian Inst. v. Meech, 169 U.S. 398, 407 (1898):
“This rule has its foundation in the natural presumption, in the absence of all rebutting circumstances, that he who supplies the purchase money intends the purchase to be for his own benefit, and not for another […] and this rule is vindicated by the experience of mankind.” (Citing 1 PERRY, TRUSTS, 4th ed. § 126).
--- סוף עמוד 11 ---
19. רכישת מקרקעין במימון מלא על ידי פלוני יוצרת חזקה ראייתית משמעותית בדבר זכויותיו, שבכוחה אף ליצור נאמנות לטובת רוכש המקרקעין כאשר הנכס נרשם על שמו של אחר. הווה אומר: באין רישום בעלות לטובת אדם אחר, קמה חזקה שבניסיון-החיים, אשר ניתנת לסתירה אך במקרים חריגים, כי הרוכש רכש את המקרקעין לעצמו.
20. פשיטא הוא, כי שמואל לא הרים את נטל הראיה שחייבו להוכיח כי הדירה שאיננה רשומה על שמו ושלא נרכשה מכספו נרכשה עבורו. בנסיבות דנן, אין לנו אלא לשוב ולקבוע, כפי שלמעשה קבע בית משפט קמא, כי "הכסף מדבר" וכי הדירה נרכשה בעבור מי ששילם בעדה מחיר מלא מכספו: הלא הוא המנוח.
21. לזאת יש להוסיף את העובדה, שאף היא איננה במחלוקת, כי המנוח נהג מנהג בעלים בדירה מיום רכישתה ועד יום מותו. הוא השכיר את הדירה לשוכרים וגבה מהם את דמי השכירות לעצמו, וכן טיפל בענייניה השונים; ומשנפטר, הדירה נותרה עומדת ריקה. אציין בהקשר זה, כי שמואל הודה בעדותו כי אינו יודע היכן נמצא המפתח לדירה. אכן, חזקה היא כי מי שמחזיק בנכס ונוהג בו מנהג בעלים באין מוחה ובאין מפריע, הוא הבעלים של הנכס (ראו: יהושע ויסמן "החזקה" מחקרי משפט טו 5, 21 (1999)). חזקה זו, כמובן, ניתנת לסתירה, אך היא לא נסתרה במקרה דכאן; וספק גדול בעיני אם בכלל ניתן לסתור חזקה כאמור ביחס לנכס שמחזיקו הבלעדי רכשו מכספו ולא שיתף בו אחרים.