31. מחד גיסא ניתן לטעון כי מי שרכש את מניותיו לאחר האירוע מושא ההליך, קיבל על עצמו את החלטת החברה שלא לתבוע ויש להניח כי "תמחר" את הוויתור על התביעה במחיר המניות שרכש. יתרה מזו, הכרה בזכות התביעה של מי שרכש את המניות לאחר שקמה לחברה עילת תביעה, עלולה לעודד רכישת מניות רק לשם הגשת התביעה (ראו סקירה במאמרו של ר' בכר "התפתחות בדיני תביעה נגזרת" משפטים יא' 174, 178 (תשמ"א); ומאמרו של א' ברק לעיל, עמ' 291, 292).
מאידך גיסא, מטרת התביעה הנגזרת היא לאכוף זכויות של חברה ועל כן אין רלבנטיות למועד רכישת המניות על ידי מי שמבקש להפעיל את זכויות החברה. מדוע ישתנה מעמדו של מי שמבקש כי החברה תממש זכויותיה בנכסים מוחשים שנרכשו לפני שרכש את המניות, לעומת מי שמבקש כי החברה תממש זכות תביעה? (ראו את ההערות במאמריהם של ר' בכר וא' ברק לעיל, וכן ע"א 180/75 לביב נ' בנק לפיתוח תעשייה לישראל בע"מ, פ"ד ל(3) 225 (1976)).
32. בחוק החברות לא נקבעה כל הוראה המתייחסת למועד רכישת המניות על ידי מי שמבקש לפעול בשם החברה בגדרה של תביעה נגזרת. סעיף 194 לחוק קובע כי "כל בעל מניה וכל דירקטור בחברה רשאים להגיש תביעה נגזרת [...]", ועל כן התקבלה בפסיקה הדעה כי אין לשלול ממי שרכש מניות בחברה לאחר האירוע שמבסס את עילת התביעה של החברה מלהגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת.
עם זאת, בתי המשפט הביעו דעתם כי למועד הרכישה ולנסיבות הרכישה של המניות יכולה להיות השפעה על ההחלטה בבקשה לאישור הגשת התביעה. כך בע"א 180/75 הנ"ל, מציין בית המשפט (עמ' 230):
לכאורה, סבור אני, כי מי שרוכש מניות בחברה, בידיעה שבעבר נעשה מעשה שהזיק לנכסי החברה, חייב לבית המשפט הסבר מדוע לא משך ידו מן העניין.
בנוהג שבעולם, מי שיודע כי מנהלי החברה עשו מעשה של תרמית או מעשה אחר שהסב נזק לחברה, ובעלי המניות לא נקטו אמצעים לתיקון המעוות, יתרחק מן החברה ולא יצטרף אליה. על-כן צריך פלוני להסביר על שום מה התנהגותם של מנהלי החברה לא הרתיעה אותו, והוא נהג אחרת [...].
(ראו גם ע"א 413/84 כהן נ' רוסטוקר, פ"ד לח(4) 431 (1984)).
33. בשנים האחרונות, ולאחר חקיקת חוק החברות בוחנים בתי המשפט את מועד רכישת המניות על ידי מי שמבקש אישור להגשת תביעה נגזרת, בגדרו של תנאי "תום הלב" הנזכר בסעיף 198 לחוק (ראו למשל: רע"א 8798/18 קרן טוליפ קפיטל נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (22/05/2019); ה"פ 28096-01-10 ב.א.ת. (הנהלה) 2004 בע"מ נ' קווינקו להז'ר אינטרנשיונל בע"מ (30/06/2013); תנ"ג 43335-11-12 ורדניקוב נ' אלוביץ', פסקאות 186-196 (17/09/2014) (יוער, כי ערעור על פסק הדין נדחה בע"א 7735/14 הנ"ל); בתנ"ג 10466-09-12 אוסטרובסקי נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (09/08/2015), פסקה 76, הביע כב' השופט ע' גרוסקופף את הדעה כי רכישה מאוחרת אינה מהווה ראיה לחוסר תום לב ואמר "[...] לשיטתי גם כשהמניע לרכישה המאוחרת הוא רצון להגיש תביעה נגזרת, אין בעניין זה לבדו כדי להצדיק קביעה שהמבקש פועל בחוסר תום לב". על דברים אלו חזר גם בשבתו בבית המשפט העליון ברע"א 784/20 הנ"ל.