דיון והכרעה
56. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי יש לאשר את בקשת ההחרמה של הספינות קארסטיין ופרידום. עם זאת, מצאתי להעיר על פגמים שונים הנוגעים לטיפול בציוד ההומניטארי שהיה על הספינות, אף כי אין בפגמים אלו כדי להביא לדחיית בקשת ההחרמה.
אפתח את הדיון בטענות בעניין השיהוי בפניה לבית המשפט, לאחר מכן אתייחס לטענות בדבר הצורך בקבלת אישור בית המשפט לשיפוט המטען ולבסוף לטענות בדבר הפרת החובה להעברת הציוד ההומניטארי.
שיהוי בהגשת בקשה לאישור ההחרמה
57. הבקשות להחרמת הספינות הוגשו על פי חוק המלקוח הימי משנת 1864. חוק זה נחקק כדי להעניק למדינה כלים להתמודד עם צרכי המלחמה בים ולאזן בין עיקרון חופש התנועה בים לבין צרכי הביטחון וההגנה של המדינה. בהחלטה בעניין הספינה אסטל הרחבתי את הדיון בנוגע להתפתחות דיני המלקוח בעולם ואין צורך לשוב ולפרטם (ראו פסקאות 33-45 להחלטה בתיק 26861-09-13 בעניין הספינה אסטל).
58. חוק המלקוח הימי, בדומה לחוקים דומים במדינות אחרות, קובע כי בית המשפט לימאות יפקח על הליך תפיסת האנייה ויורה מה ייעשה בה לאחר שנתפסה. גם המשפט הבינלאומי המנהגי מכיר בסמכותם של בתי המשפט המדינתיים לפקח על הליכי התפיסה וההחרמה של אניות. בהתאם, מקובל הן במשפט המנהגי והן במשפטן של מדינות רבות, כי החרמת אנייה כמלקוח, מותנית באישור שיפוטי- Adjudication. הדרישה לקבלת אישור שיפוטי לתפיסת אנייה והחרמתה הוכרה בעולם וגם בישראל כדרישה קוגנטית, המטילה חובה על המדינה לפנות לבית המשפט לאחר תפיסת האנייה, לקבל את אישורו ולפעול על פי הוראותיו (ראו פסק הדין בערעור בעניין הספינה אסטל פסקאות 19 - 20 לפסק דינה של כב' הנשיאה נאור).
59. בעניין הספינה אסטל, נדונו בין היתר הטענות לגבי מועד הפנייה לבית המשפט. די כי נפנה לסעיף 16 לחוק המלקוח מ-1864 הקובע בהוראה מפורשת את הכלל הבסיסי לפיו כל אנייה שנתפסה תועבר לבית המשפט. סעיף זה שתוקן בחוק מ-1939, מורה לאחר תיקונו:
Every ship taken as prize, and brought into port within the jurisdiction of a prize court, shall forthwith, and without bulk broken, be delivered up to the marshal of the court.
If there is no such marshal, then the ship shall be in like manner delivered up to the principal officer of Customs at the port.
[….]
The ship or aircraft shall remain in the custody of the marshal, or of such officer or person, subject to the orders of the court.
סעיף 20 לחוק המלקוח קובע גם כי לאחר הליך הבדיקה של האנייה (הליך לפי סעיף 19), יחליט בית המשפט בהקדם האפשרי (with all convenient speed) האם לשחרר את האנייה או להחרימה. סעיף זה בוטל בחוק המלקוח (סדרי דין) מ-1914, שקבע כי במקומו יבואו הוראות התקנות ואלו הותקנו ב-1939. עם זאת ברי, כי הסעיף מבטא את העיקרון בדבר חובת המדינה לפעול במהירות האפשרית.
הדרישה לפנייה מידית לבית המשפט מעוגנת גם במשפט הבינלאומי המנהגי ובהוראות דומות בחקיקת מדינות אחרות והדברים פורטו בהרחבה בפסקי הדין בעניין האנייה אסטל.
60. דרישת המידיות בפניה לקבלת אישור שיפוטי, נועדה להגן על זכויותיהם של כל המעוניינים באנייה, בין אם אלו בעלי האנייה, חוכריה, בעלי המטענים, צוותה וכדומה. הדרישה לפנייה מידית נבחנה בערעור בעניין הספינה אסטל ובסופו של יום קבע בית המשפט העליון בפסקה 37 לפסק דינה של הנשיאה נאור: