בסופו של יום וויתרו המשיבים על זימון העדים והצדדים הסכימו כי המחלוקות בתיק יוכרעו על פי התצהירים שהוגשו ללא צורך בחקירת העדים (הודעת הצדדים מיום 10/06/2020).
52. בין לבין ובטרם ניתן פסק הדין הוגשה בקשת הצטרפות להליך, בקשה מס' 41. הבקשה הוגשה על ידי 8 מבקשים, מבני משפחת גביש אשר הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים לפיצויים כנגד ארגון החמאס, בעקבות פיגוע טרור מיום 28/03/2002 שבו נרצחו בביתם שבאלון מורה ארבעה מבני המשפחה (תיק 4421/02). ביום 22/01/2008 ניתן בתביעה זו פסק דין המחייב את ארגון החמאס לשלם להם פיצויים בסך של 400 מיליון ₪.
בבקשת ההצטרפות נטען כי ביום 11/07/2018 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים צו לעיקול שתי הספינות – המשיבות, וכי המבקשים נקטו בהליכי הוצאה לפועל למימוש העיקול (תיק הוצל"פ 03-25153-11-9). לצורך מימוש העיקול עתרו בני משפחת גביש להצטרף להליך, לממש את העיקולים ולגבות את התמורה לצורך תשלום הפיצויים.
53. לאחר שנשמעו טענות הצדדים החלטתי לדחות את בקשת ההצטרפות. בהחלטתי הדגשתי כי הליך ההחרמה לא נועד לגביית חובות, אלא הוא חלק ממערכת הדינים שנועדו להבטיח את שמירת הסגר הימי ולהרתיע את מי שפועל להפרתו.
עוד ציינתי כי לכאורה הספינות אינן בבעלות ארגון החמאס ולא הוצגו ראיות היכולות להצביע על זכויות ארגון החמאס בהן. הבהרתי גם כי לא הובאו טענות לשכנע כי יש לתת עדיפות לזכויות הנושים מכוח צו העיקול על פני זכויות המדינה להחרמת הספינות. בסיום החלטתי הוספתי כי אין בהליך ההחרמה כדי לשלול את זכותם של בני משפחת גביש, לפנות לערכאה שיפוטית מתאימה ולנסות להוכיח את זכותו של ארגון החמאס בספינות ולשכנע בדבר עדיפות צווי העיקול.
המחלוקות העומדות להכרעה
54. כפי שראינו, בתשובה לבקשות ההחרמה העלו בעלי הספינות טענות רבות שכבר נדונו והוכרעו בהליכים קודמים. בסיכומי הטענות, הם זנחו את הטענות בדבר חוקיות הסגר, ובדבר סמכות בית המשפט לאשר ההחרמה על פי חוק המלקוח הימי, ומיקדו טענותיהם בשלושה עניינים; השיהוי בהגשת בקשות ההחרמה; הפרת החובות המוטלות על המדינה לקבל הוראות מבית המשפט כיצד לנהוג במטענים; והפרת הדין הבינלאומי והתחייבות המדינה להעביר את כל הציוד ההומניטארי ליעדו ברצועת עזה.
55. המבקשת מצדה חזרה על טענותיה בדבר קיומן של עילות להחרמת הספינות. המבקשת הבהירה כי הפניה לבית המשפט נעשתה ללא שיהוי וכי לא נפל כל פגם בהעברת הציוד. הודגש כי כל הציוד שהיה על הספינות נאסף והועבר לתושבי רצועת עזה. המבקשת הוסיפה וטענה כי אפילו אם נפלו תקלות בהעברת הציוד ההומניטארי, אין לכך כל רלבנטיות לבקשת ההחרמה.