ביום 13.08.2008 פרסמה רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים הודעה לימאים-Notice to Mariners (NOTMAR) הקוראת לספינות להימנע מלהיכנס לאזור הימי הסמוך לרצועת עזה (נספח א' לבקשה). כן פורסם כי ניתן להעביר ציוד הומניטארי באמצעות המעברים היבשתיים מישראל לרצועה (הנתונים לקוחים מעמ' 33- 35 לדו"ח הוועדה הציבורית לבדיקת האירוע הימי מיום 31/5/2010 (להלן: דו"ח ועדת טירקל)
למרות הכרזה זו המשיכו כלי שיט בניסיונות להגיע ישירות לעזה. ניסיונות אלו סוכלו על ידי ספינות חיל הים שהורו לכלי השיט לחזור על עקבותיהם.
6. בחודש ינואר 2009, במהלך פעילות צה"ל ברצועת עזה במבצע המכונה "עופרת יצוקה", הורה שר הביטחון על הטלת סגר ימי (Blockade) על מי הים שמול חופי עזה עד למרחק של 20 מייל ימי מהחוף (להלן: "ההכרזה על הסגר הימי"). ההכרזה על הסגר הימי התבססה על דיני הלחימה בים, הנהוגים במשפט הבינלאומי.
בעקבות פרסום ההכרזה על הסגר הימי פעלה מדינת ישראל באמצעות חיל הים לאכיפת הסגר ומנעה כניסתם של כלי שיט זרים, לרבות כלי שיט ניטראליים לרצועת עזה, ומנעה יציאת כלי שיט מאזור הרצועה (פירוט נרחב של הניסיונות לכניסת כלי שיט ניתן למצוא בדו"ח ועדת טירקל ובפסק דיני בעניין האנייה אסטל).
הספינה אסטל
7. ביום 28/05/2012 יצאה מנמל טורקו שבפינלנד הספינה Estelle כשפניה מועדות לרצועת עזה (להלן: הספינה אסטל). הספינה אסטל הייתה ספינה קטנה בבעלות חברת Northern Breeze OY, שהיא חברה רשומה בפינלנד. יו"ר דירקטוריון החברה היה דרור אלימלך פילר, אזרח ישראלי לשעבר המתגורר בשבדיה. הספינה אסטל יצאה כשעל סיפונה פעילים פוליטיים שונים.
8. ביום 20/10/2012, כשהתקרבה הספינה אסטל לחופי רצועת עזה, היא נעצרה ונתפסה על ידי חיל הים הישראלי והובלה לנמל אשדוד. במשך חודשים ארוכים הוחזקה הספינה אסטל בנמל עד שבחודש 08/2013 פנתה מדינת ישראל לראשונה לבית משפט זה (ת"ח 26861-08-13), בבקשה למתן צו להחרמתה לפי חוק המלקוח הימי משנת 1864 (The Naval Prize Act 1864). .
הבקשה למתן צו להחרמת הספינה אסטל הייתה הבקשה הראשונה, מאז ומעולם, שהוגשה לבית משפט בישראל למתן צו החרמה על פי חוק המלקוח הימי.
9. משהוגשה הבקשה התייצבה בעלת הספינה, באמצעות אותם באי כוח המייצגים את המשיבות בהליך זה, והעלתה שתי טענות מקדמיות מרכזיות; האחת, כי לבית המשפט לימאות בישראל אין סמכות להורות על החרמתה של האנייה לפי חוק המלקוח הימי; והשנייה, כי לא התקיימו התנאים המקדמיים הנדרשים על פי חוק המלקוח הימי למתן צו החרמה. לעניין זה נטען בעיקר כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב.