99. הגם שדי בכך כדי לערער את בסיס התחשיב, ניתן להדגים קשיים נוספים.
לגבי עלות העבודה יש צורך בביסוס של שעות העבודה וכן של התעריף שנדרש לכל שעת עבודה של אינטגרציה. אפקון השתיתה את דרישתה על תעריף של 150 ₪ לשעת עבודה של "מהנדס מטעם אפקון" (סע' 89 לתצהיר בציר). בבסיס הדבר עומדות לכל הפחות שתי הנחות: ההנחה שכל שעות האינטגרציה בוצעו ע"י מהנדסים וההנחה שהסכום האמור הוא אכן העלות בפועל לשעה. לא ניתן לומר כי הנחות אלה בוססו בראיות.
--- סוף עמוד 31 ---
100. לגבי זהות מבצעי האינטגרציה, לא בוצעה בדיקה בפועל האמנם זו בוצעה רק ע"י גורמים אשר שעת עבודה שלהם נחשבת ל"שעת מהנדס פרויקט", שהיא ההנחה בבסיס הדרישה (עמ' 134 ש' 19). משנשאל לגבי הגדרה של מהנדס פרויקט, הפנה העד אל הגדרת מנהל פרויקט (עמ' 334 ש' 29 – עמ' 335 ש' 3). העד לא יכול היה לנקוב בכמות וזהות של מנהלי פרויקט (עמ' 335 ש' 23-22). בטבלה שהוגשה לתיק מצויינים רק 2 מנהלי פרויקט וממילא ברי וסביר כי האינטגרציה לא בוצעה אך על ידם אלא גם ע"י מהנדסי תוכנה שנזכרו בחומר הראייתי.
101. כמו כן, על רקע תלוש שכר של אחד משני העובדים שצוינו כמנהלי פרויקט וטענה כי לפי נתוני אותו תלוש המשכורת, שכרו של אותו עובד עמד על 70 ₪ לשעה ולא על 150 ₪, היה נכון העד להסכים כי התעריף של 150 ₪ לשעה כלל לא רק עלות עבודה אלא גם רווח ותקורות (עמ' 338 ש' 20-11). לרכיב שצוין כעלות לשעה (150 ₪) הוסיפה אפקון גם תקורות ורווח. לשיטת רש"ת, הדבר כולל דרישה כפולה לתקורות ורווח. העד לא ידע להתייחס לסוגיה זו (עמ' 339 ש' 29-10).
102. בכל מקרה, לא הוצגו ראיות ונתונים כדי לבסס את התעריף שנקבע לשעת אינטגרציה ולו באופן כללי. גם כאן דובר בהערכות בלבד, הגם שהעד סבר כי הן הוגנות ונמוכות מתעריף "דקל", ואף שלטענת אפקון ההערכה נמוכה בכ-25% ממחירוני רש"ת למהנדס בתקופה (השוו: עמ' 709 ש' 22-21).
"כב' השופטת: השאלה היא מהיכן אדוני גזר את זה, מאיפה המחיר הזה?
ת: אז אני אומר,
כב' השופטת: לא להגיד אם הוא סביר. להגיד מאיפה הממוצע הזה?
ת: זה מחיר ממוצע בשוק..."
עמ' 342 ש' 6-3.
כיצד חושב הממוצע?
"ש: איפה נייר העבודה, תראה לי את נייר העבודה שממנו אני יכול ללמוד את הממוצע אדוני.
...
--- סוף עמוד 32 ---
...עכשיו, איפה? אדוני אמר שהוא עשה ממוצע, תפרק לי אותו לגורמים בבקשה, עפ"י מה עשית את הממוצע הזה? תראה לי מתוך החומר שלך את נייר העבודה.