9. לסיכום נקודה זו. לטענת סולל בונה, התמורה בסך 32.6 מליון ₪ שנקבעה בהסכם הפאושלי כוללת גם את השינויים והתוספות שנכללו בתוכניות החדשות שהוכנו על ידה עוד קודם לחתימת ההסכם, על פי תקנות המרפסות שטרם נכנסו לתוקפן באותה עת. מנגד, לטענת לחאם, התמורה בסך 32.6 מליון ₪ מבוססת על התוכניות המקוריות, ששימשו בסיס להיתר הבניה המקורי בעת חתימת ההסכם, ושימשו בסיס להצעתה של בילדקו, שלחאם נכנסה בנעליה.
10. בית משפט קמא קיבל את טענתה של סולל בונה, והגיע למסקנה כי לחאם ידעה והסכימה, הגם שבלית ברירה, לתכתיב של סולל בונה כי הסכום של 32.6 מליון ₪ יהיה סכום התמורה הכולל (פאושלי) על פי התוכניות החדשות, שכאמור הוכנו עוד קודם לחתימת ההסכם. בית משפט קמא, עמד על כך שסולל בונה אכן ניצלה את המצוקה שאליה נקלעה בילדקו, אך דחה את הטענה לעושק כלכלי וקבע כי לחאם הסכימה לתנאי ההסכם:
"ליבי עם לחאם על העובדה שסולל בונה ניצלה את המצוקה שבה הייתה בילדקו שרויה ואת רצונה של לחאם, מפאת קשרי המשפחה, לסייע לה ולמנוע את חילוט הערבויות שהעמידה לסולל בונה, שבשלו הסכימה לחתום על חוזה שלטענתה לא היה כדאִי לה. אין לי ספק שבעת החתימה על החוזה נמצאה בילדקו במצוקה כלכלית, שסלים, אשר רצה לעזור לחתנו, נקלע למצב לא-פשוט, ושסולל בונה הפיקה [...] ממצבו זה את מלוא התועלת. באותו הקשר אוסיף כי בשנת 2012, בעקבות הליך שנוהל, הורה בית המשפט לסולל בונה להשיב את חלק הארי של הערבויות הבנקאיות שהעמידה בילדקו. עם זאת לא שוכנעתי כי מתקיימות העילות של עושק, של הטעיה או של כפייה כלכלית".
מסקנה זו של בית משפט קמא מקובלת עלי, על אף תחושת אי הנוחות מכך שסולל בונה ניצלה את המצב אליה נקלעה בילדקו ואת הערבויות הבנקאיות בסך של כ-6 מליון ₪ שהיו בידיה, על מנת "לסחוט" תנאים טובים יותר בהסכם. אכן, גם לחץ כלכלי עלול להיחשב כדי כפייה בגדר סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: חוק החוזים) (ע"א 8/88 שאול רחמים בע"מ נ' אקספומדיה בע"מ, פ"ד מג(4) 95, 100-99 (1989); ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5) 705, 718 (1994)). אך לא כל לחץ כלכלי מקים טענת כפייה, ועל מנת לקבל טענה לכפייה כלכלית, על בית המשפט לבחון את מכלול הנסיבות, ובין היתר, את טיב הכפייה ועוצמתה ואם היה בלחץ הכלכלי הנטען פסול חברתי-כלכלי. במקרה דנן, די בכך שלחאם לא הודיעה על ביטול ההסכם זמן סביר לאחר שהכפייה פסקה (סעיף 20 לחוק החוזים), כדי לדחות את הטענה לכפייה כלכלית (להרחבה בסוגיה של כפייה כלכלית ראו ע"א 731/17 מראות ירושלים בע"מ נ' עיריית ירושלים, פסקאות 27-24 והאסמכתאות שם (8.7.2021); ע"א 3230/14 פלוני נ' קיבוץ מעברות אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית, פסקה 20 והאסמכתאות שם (7.9.2015)).