יש להצר על כך שסולל בונה הוציאה הדברים מהקשרם, ואף חזרה על ציטוט זה מספר פעמים בסיכומיה.
12. בהסכם נקבע במפורש כי התוכניות "חתומות ומצורפות". ברם, התוכניות החדשות לא נחתמו על ידי סלים עם חותמת החברה, לא מתוך הטעייה והסתרה של לחאם, אלא בריש גלי, מאחר שסלים סירב לחתום עליהן במעמד חתימת ההסכם, משנוכח בשינויים ובתוספות בתוכניות החדשות לעומת התוכניות והמפרטים שעליהן התבססה הצעתה של בילדקו.
אלא שכפי שעולה גם מעדותו של סלים עצמו, למרות שהוא מחה וסירב להוסיף את חתימת החברה על גבי התוכניות החדשות, הרי שבסופו של דבר הסכים לחתום על ההסכם גם אם הדבר נעשה מבחינתו בלית ברירה. סלים טען כי בכך הוא הותיר את הנושא פתוח לפרשנות, וכלשונו:
"ת: כל אחד התכוון למה שהוא התכוון. אז אני, בשבילי היום, תוכניות לא חתומות. אז זה פותח לי שאני אבוא ואגיד: חברה בואו נבדוק מה האמת ומה היושר ומה ההיגיון. האמת שלא תומחר, היושר – שאי אפשר להלביש על קבלן עבודה בסדר גודל כזה ולהגיד לו: סידרנו אותך. תלך לבית המשפט –
ש: אז מדוע לא הוצאת את הדבר הפשוט? לא הוצאת מכתב אחרי החתימה של ההסכם והסברת-- אז מה אתה אומר? שהעדפת שהחוזה יישאר עמום, כדי שאחרי זה –רצית שהחוזה יהיה עמום, כדי שאחרי זה תעלה טענות סרק כאילו סוכם שם כל מיני דברים. זה מה שאתה אומר?
ת: (צוחק) חברה, אני כבר אחרי חודש-חודשיים זיהיתי שהעסק-באיירפורט-סיטי, בא אלי מנהל הפרויקט, מבקש ממני לעשות עבודה שאני לא אמור לעשות שם ואני מעז לפתוח את המכתב ולהגיד: אני לא רוצה. אני רוצה כסף. ואת יודע מה קורה? אותו דבר. עשרים וארבע שעות – חילוט של ערבויות של מיליון שקל. את מבינה עם מי יש לי עסק? זה בדיוק המפלצת, שככה היא עובדת, וככה גם חילטו לי את 1.8 מליון השקל [...] זו בדיוק השיטה.
ש: אז העדפת שההסכם יהיה עמום, כביכול, ויישאר פתח לפרשנות –
ת: לא הייתה לי בררה. אני חתמתי על החוזה הזה בתנאים. זה האופציה הכי פחות גרועה שיכולתי לחתום. ואני לא הייתי יכול להגיד שאני לא חותם פה. יש לי שמונה מליון שקל ערבויות" (עמ' 527-526 לפרוטוקול).
אלא שטענתו של סלים כי סבר שאם הוא חותם על ההסכם, אך לא על התוכניות עצמן, הוא מותיר בכך פתח לפרשנות, היא בבחינת משאלת לב. מכלול העובדות, המסמכים והנסיבות מעידים על כך שעל אף הסצנה במעמד חתימת ההסכם, לסופו של יום לחאם "נכנעה" לדרישת סולל בונה.