ובתמצית: אם התובעת תבוא בדרישה לנתבעת לשלם את הסכום שיושת על דורי בניה בת"א 46859-07-16, כצד שלישי המבקש להיבנות מסעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה, אזי הנתבעת מצדה לא תטען כי אין המדובר בחוזה לטובת צד שלישי. כלומר, הנתבעת מכירה בכך שהחיוב בסעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה הוא בגדר חוזה לטובת התובעת (כצד ג'), ועל כן קמה לתובעת הזכות לדרוש ולתבוע את קיום החיוב (על ייחודו של חוזה לטובת אדם שלישי ראו ע"א 253/82 חושי נ' הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, פ"ד לח(1) 640, 643 (1984); גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים – מהדורה רביעית 721-720 (2019)).
22. הלשון פשוטה וברורה אמרנו, ולכן אין תמה על כך שהתובעת – המנסה לשכנע בפרשנות אחרת – עוצמת עיניים למה שנכתב. כך, התובעת מדגישה ב-BOLD את החלק הראשון של סעיף 1 למסמך ההתחייבות ("ככל שלאחר מתן פסק דין חלוט... דרישה מכוח סעיף 5.4... כי [הנתבעת] תשלם לה..."), אך מסבה את פניה מן החלק השני שכולל את מהות ההתחייבות של הנתבעת: "שלא לטעון שההתחייבות בסעיף הנ"ל [5.4] איננה התחייבות לטובת צד שלישי...". זאת ועוד, התובעת טוענת בסיכומיה כי תנאי סעיף 5.4 לא אומצו אל תוך ההתחייבות, אולם לא כך הדבר: ההתחייבות מציינת במפורש כי מדובר על "דרישה מכוח סעיף 5.4", שתועלה על-ידי התובעת "כצד שלישי שההתחייבות היא לטובתו".
23. כאן המקום להסב את תשומת הלב לכך שלשון ההתחייבות "מתכתבת" עם לשון החוק. הנה הוא סעיף 34 לחוק החוזים, שעניינו "הקניית הזכות" בחוזה לטובת אדם שלישי: "חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן – המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו". ואחריו בא סעיף 36(א) שעניינו נפקות ההודעה למוטב על זכותו: "כל עוד לא הודיע אחד הצדדים למוטב על זכותו לפי החוזה, רשאים הם לשנותה או לבטלה על ידי שינוי החוזה". ומן הדין הכללי להתחייבות בענייננו: הנתבעת הסכימה לראות בתובעת מוטב של חוזה לטובת צד שלישי (סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה), וכן הסכימה כי לא ניתן לשנות את החוזה באופן שיגרע מזכותו של המוטב.
24. עם זאת, אין כל בסיס לקבוע כי הנתבעת ויתרה על כל טענה אחרת שהדין מקנה לחייב על-פי חוזה לטובת צד שלישי, ובפרט: טענה מכוח סעיף 37 לחוק החוזים, שלפיו "כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיוב תעמוד לו גם כלפי המוטב". בסיכומיה של התובעת לא מצאתי כל טיעון משכנע המוביל למסקנה אחרת. התובעת אמנם טוענת כי לא נקבע בהתחייבות שזו כפופה להיעדר טענות מצד הנתבעת כלפי דורי בניה, מכוח סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה. אולם כאמור, זו בדיוק הוראת סעיף 37 לחוק החוזים, החלה מניה וביה על היחסים במשולש חייב-נושה-מוטב, בהתקיים חוזה לטובת צד שלישי (כבענייננו). ואם היה ספק, ולדידי לשון ההתחייבות אינה מותירה ספק, הרי שנכתב בסעיף 3 להתחייבות "למען הסר ספק כי אין במכתבנו זה כדי לגרוע מכל טענה אחרת...". משמע, הנתבעת התחייבה שלא לטעון טענה מסוימת – אשר צוינה במפורש בסעיף 1 להתחייבות – ושמרה לעצמה טענות אחרות.