25. ואמנם, הנתבעת – כפי שהתחייבה – הכירה ועודנה מכירה בכך שהתובעת היא מוטב של חוזה לטובת צד שלישי (סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה), אשר ניתנה לו הודעה על זכותו. טענתה של הנתבעת מתבססת אך ורק על סעיף 37 לחוק החוזים, שביסודו ההנחה כי חוזה לטובת צד שלישי אכן קיים.
26. מן המקובץ עולה כי ההתחייבות אינה מקימה לתובעת זכאות אוטומטית לתשלום הסכומים שנפסקו לחובת דורי בניה בפסק-הדין בת"א 46859-07-16, ואינה שוללת מן הנתבעת את הזכות המעוגנת בסעיף 37 לחוק החוזים, להעלות כלפי המוטב (התובעת) טענות שיש לה כלפי הנושה (דורי בניה). מדובר במסקנה העולה מלשון ההתחייבות עצמה ומהוראות הדין לגבי חוזה לטובת צד שלישי, ובשום אופן לא "כתיבת הסכם חדש עבור הצדדים" או ניסיון לבטל את הסכם הפשרה, כנטען בסיכומי התובעת. התובעת טוענת כי תוצאה זו היא "אבסורדית" ו"מרוקנת מתוכן את הסכם הפשרה ועושה אותו פלסתר". ניתן לחלוק על טענה זו, אך גם אם נניח כי היתרון שצמח לתובעת מהסכם הפשרה אינו שקול לוויתור על הבקשה להטלת עיקולים זמניים, אין בכך כדי לאפשר "קריאה מחדש" (ולמעשה "כתיבה מחדש") של התחייבויות הצדדים. במקרה דנן, הנתבעת לא התחייבה לשלם את החוב הפסוק כנגד דרישה, אלא התחייבה "שלא לטעון שההתחייבות [בסעיף 5.4] איננה התחייבות לטובת צד שלישי...". ולא הרי זה כהרי זה.
27. התובעת גורסת כי אין זה סביר שהצדדים התכוונו להעניק לנתבעת זכות להתנער מן ההתחייבות על-סמך טענה כי דורי בנייה – חברת-בת שלה – לא שיתפה עמה פעולה. אולם באותה מידה ניתן לומר כי אין זה סביר שהצדדים התכוונו כי למחרת מתן ההתחייבות תוכל דורי בניה להגיע להסכם פשרה עם התובעת – למשל כזה שלפיו התובעת תמחל לדורי בניה על חלק מסכום התביעה, ודורי בניה תחוב בסך של 3.1 מיליון דולר בתוספת מע"מ – ואילו הנתבעת תהיה מצווה מכוח ההתחייבות לשלם סכום זה מניה וביה, בלי שתעמודנה לה טענות מכוח סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה (במאמר מוסגר: דבר לא רחוק קרה בפועל, ועל כך בהמשך). אך תהא אשר תהא עמדתו של בית המשפט לגבי מה ש"סביר", החשוב בענייננו הוא מה שכתוב. ובהקשר זה אין לי אלא לשוב ולהדגיש כי ההתחייבות מדברת בעד עצמה; ההתחייבות לא עיגנה הסכמה בלתי-מסויגת לשלם כנגד דרישה (בדומה לערבות), אלא הסכמה לראות בסעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה משום חוזה לטובת צד שלישי. בהתחייבות זו עמדה הנתבעת, וסירובה לשלם מושתת על טענות במערך היחסים שבין צדדים לחוזה לטובת צד שלישי. אם לדעת התובעת – שהיא כאמור גורם עסקי, מיוצג ויודע-דין – ההתחייבות כפי שנוסחה היא בבחינת קליפה ריקה, היה בידיה לסרב למתווה.