36. כפי שנמחיש להלן, הוכח בהליך הנוכחי – ובניגוד לעניין בן דוד, כמו גם בפסיקות בתי הדין האזוריים שצוינו דלעיל – כי לא היתה כל הסכמה בין הצדדים ביחס לשכרה של התובעת, אשר אפשרה לנתבעים לפעול כפי שהם פעלו. נוסף לכך, התובעת לא קיבלה עדכונים שוטפים בדבר האופן שבו חושב ושולם שכרה. למעשה, ההפך הוא הנכון – הנתבעים נקטו במדיניות של הסתרה ומתן מידע חסר וחלקי, שהטעה את התובעת. להלן נביא את הדברים בהרחבה ובפירוט.
37. הנימוק הראשון לעמדתנו - לא הוכחה הסכמה של התובעת לתנאי השכר הנטענים על ידי הנתבעים, לרבות שלא בעל-פה – התובעת הכחישה מכל וכל
--- סוף עמוד 16 ---
את תנאי השכר הנטענים על ידי הנתבעים, ובכלל זה – שאי פעם סוכם עימה שינוכו ניכויי מע"מ מהתגמול שלו היא זכאית, ו/או הפרשות מעסיק כלשהן. נציין כבר עתה, כי עדותה של התובעת היתה רציפה ואמינה, ומקובלת עלינו בכללותה, וגם בנקודה ספציפית זאת.
38. בכלל זה, התובעת ציינה בעדותה, כך: "לא ידוע לי ש 40 אחוז זה שכר מינימום, לא פורט לי ש 40 אחוז זה ברוטו ומנכים ממנו אחרי שפניתי לכל התיק הזה, גם מנכים ממנו תנאים סוציאליים שמגיעים אליי כעובד, נסיעות, מחלות וכל התנאים הסוציאליים", וגם ש"אף פעם לא ידעתי ולא הוסבר לי ש 40 אחוז או 50 אחוז הם ברוטו". מנגד, הנתבעים לא השכילו לסתור את טענות התובעת, באופן כלשהו.
39. אשר לנתבע, הרי שעדותו היתה מבולבלת, גם ביחס לנקודה הנוכחית. בכל הנוגע למרפאה, הוא הודה שבעת שהוא שוחח עם התובעת על תנאי העבודה, הוא לא פירט בפניה את הרכיבים המדויקים שירדו משכרה. למעשה, הוא כלל לא ידע מהם, וכאשר נשאל "אתה הסברת לה אחוז אחרי אחוז? רכיב אחרי רכיב עלות מעסיק?", ענה ש"לא, אני לא ידעתי כמה", וגם ש"נדמה לי שבמיסוי מעסיק מדובר בעוד איזה שהוא 10 או 15%. להגיד לך במדויק מה זה אני לא יודע".
40. בכל הנוגע לעמותה, טען הנתבע שהוא "לא זוכר" מי סיכם את פרטי השכר עם התובעת, היות שעברו שנים רבות. הוא גם טען כי המדובר בתנאי שכר שהינם "סטנדרט", הגם שהוא כלל לא ידע להסביר מהם, וכפי שנראה בהמשך הדברים. כמו כן, הנתבע טען שהוא "חושב" שאתי סיכמה עם התובעת את תנאי השכר, ושהתובעת "... קיבלה גם הסברים מהנהלת חשבונות".
41. אולם, טענה זו כלל לא נטענה על ידי אתי. למעשה, אתי בכלל סתרה את הנתבע, היות שהיא אמרה שהנתבע הוא זה שסיכם את התנאים עם התובעת. זאת ועוד, כאשר היא נשאלה מי אמר לה את פרטי השכר, טענה שהמידע הועבר לה "גם על ידי סוהאד וגם על ידי ד"ר פורמן". כאשר נשאל הנתבע לגבי גרסתה של אתי שבנדון, הוא סתר מצידו את אתי, ואמר "מה פתאום".