186. זכויות ממוניות הנובעות מהפרשי השכר - פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי נסיעות, הפרשות פנסיוניות על חשבון מעסיק (תגמולים), הפרשות פנסיוניות על חשבון מעסיק (על חשבון פיצויי פיטורים) + השלמת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת – במהלך פסק הדין הגענו למסקנה, כי כלל הניכויים וההפרשות בגין הפרשות מעסיק, בוצעו משכרה של התובעת עצמה.
187. כך הוא הנכון לגבי כלל הרכיבים הבאים: מס שכר; מס מעסיקים; דמי ביטוח לאומי מעסיק; הפרשות מעסיק על חשבון פיצויים; הפרשות מעסיק על חשבון תגמולים; הפרשות מעסיק לדמי הבראה; הפרשות מעסיק לדמי חופשה; הפרשות מעסיק על חשבון מחלה. ודוק – ברירת המחדל החוזית באשר לעובד שכיר, היא שכלל הזכויות האלה משולמות על ידי המעסיק, ולא על ידי העובד.
188. בענייננו, לא רק שלא נסתרה טענת התובעת כי לא סוכם עימה דבר, אלא שגם נזכיר, כי הנטל בעניין זה מוטל על הנתבעים, וברי כי הוא לא הורם כלל[78].
--- סוף עמוד 56 ---
משכך, הלכה למעשה, הנתבעים כלל לא שילמו לתובעת זכות סוציאלית באשר היא, היות ש"היא משלמת מתוך העבודה שלה את עצמה" (כהגדרת באת-כוח התובעת בדיון ההוכחות השני). לכן, התובעת זכאית לכלל הזכויות הסוציאליות, הנתבעות בתת-פרק זה.
189. אולם, גם כאן, לא ניתן לקבל את התחשיבים שהציגה התובעת, מהטעמים הבאים:
- לגבי הפרשות פנסיוניות, יש לנכות הפרשות שכבר בוצעו לקופות. התובעת טענה כי לא בוצעו הפרשות בפועל[79], אולם היא התעלמה מהדוחות של חברת מנורה מבטחים שצורפו לתצהירי הנתבעים[80] (ואיננו מתעלמים מהמחדל של הנתבעת להמציא חלק מהדוחות העדכניים, לגבי העמותה);
- לגבי הזכות הפרטנית של דמי חגים, רכיב תביעה זה דינו להידחות (ראו בהמשך הדברים);
- היקף המשרה הנטען על ידי התובעת, בשני מקומות העבודה, מעלה סימני שאלה, ולשיטתנו – סוגיית היקף המשרה צריכה להיקבע במסגרת פסק הדין המשלים שיינתן בתיק. כמו כן, יש לערוך את התחשיב בשימת לב לטענת הנתבעים, כי התובעת לא עבדה בעמותה, כלל (כשיננית וכמרצה), בחודשים 8-9/2014, ולא עבדה בעמותה (כשיננית) בחודשים 4-7/2014.
190. התייחסות פרטנית לדמי חופשה – פרטנית, לגבי תשלום דמי חופשה במרפאה, הרי שעיון בתלושי השכר בגין העבודה במרפאה, מעלה כי הם שולמו מדי כל חודש באופן שוטף, וללא כל קשר לניצול בפועל של ימי החופשה. קרי,
--- סוף עמוד 57 ---