המדובר בשכר שהינו חלק בלתי נפרד מהשכר הרגיל, ובניגוד להוראת חוק הגנת השכר, האוסרת על הכללת רכיב החופשה בשכר[81].
191. אשר לתובעת, כאשר היא נשאלה בעדותה "נכון שבמהלך עבודתך במכון ניצלת ימי חופשה?", היא השיבה ש"לא ניצלתי ימי חופשה, אף פעם לא ביקשתי חופש" (היא לא נשאלה לגבי המרפאה). תשובתה שבנדון לא נסתרה, והנתבעים לא טרחו להציג פנקס חופשה – לא לגבי העבודה במרפאה ולא לגבי העבודה בעמותה.
192. אשר לאתי, הרי שבעדותה היא נשאלה כך: "וכשהיא יוצאת לחופש זה לא משתנה. היא עדיין משלמת או לא משלמת על החופש את אותו אחוז. כי מורידים לה באחוזים. זאת אומרת אם היא לקחה 0 או 5 ימים, האחוז שיורד לה במשכורת זה אותו אחוז", ותשובתה היתה בחיוב. בהמשך פירטה ש"... אצלי היה במחשב דוח שאני, שכל אחד עם הניצול שלו של העובדים", אולם כאשר נשאלה מדוע המסמך לא הוגש, ענתה שהיא אינה יודעת.
193. התייחסות פרטנית לדמי חגים – שונים הם פני הדברים ביחס לזכות הפרטנית של דמי חגים. בתביעה המתוקנת ובתצהיר התובעת לא פירטה – לא לגבי המרפאה ולא לגבי העמותה, אילו ימי חג חלו בתקופת עבודתה. היא גם לא פירטה האם במניין ימי החג שהיא זכאית לתשלומם, לגרסתה, נמנו ימי חג שחלו בשבת או בשלושת חודשי העסקתה הראשונים. זאת ועוד, התובעת אף לא פירטה באילו חגים היא עבדה יום לפני ויום אחרי החג.
194. רק בסיכומי התובעת פורטה לראשונה רשימת החגים הנטענת לגבי המרפאה, וללא שניתנה לנתבעים הזדמנות להשיב על כך בתצהיריהם. רשימת החגים הנטענת לגבי העמותה לא פורטה בכל מקרה[82]. נזכיר, כי ביחס לדמי חגים כבר נקבע, כי בית הדין אינו לבלר של הצדדים, וכי צד שהנטל להוכחת טענתו מוטל לפתחו, אינו יכול לדרוש או לצפות כי בית הדין יוכיח את תביעתו במקומו[83].
--- סוף עמוד 58 ---
195. בית הדין הארצי קבע דברים אלה היפים אף בענייננו, כדלקמן[84]:
"בתביעה לדמי חגים יש לבחון קיומה של זכאות לדמי חגים לגבי כל חג וחג, בשים לב להוראות המקור הנורמטיבי שחל. משכך, הנטל המוטל על העובד התובע דמי חגים הוא לפרט את ימי החג שבגינם הוא תובע, על מנת להראות כי מדובר ביום חג שעשויה לקום לו זכאות בגינו – למשל כי החג לא חל בשלושת חודשי העבודה הראשונים או ביום שבת (במקרים אלה, הן לפי ההסדר הכללי לדמי חגים והן לפי הסכם 2008, אין זכאות לדמי חגים). אין מקום לנקוט תביעה גורפת שהיא מכפלה של הוותק במספר ימי החג השנתיים, אלא יש לפרט במדויק את ימי החג המזכים. במקרה זה המערער לא פירט את ימי החג שבגינם תבע."