196. לצד זאת הבהיר בית הדין הארצי, בשורה של פסיקות, כי תביעה המנוסחת באופן כוללני, ללא פירוט באיזה ימי חג מדובר, תוך שהתובע מסתפק במכפלה של מספר שעות העבודה במספר ימי החג השנתיים – לא תעמוד בנטל הראיה הראשוני המוטל על העובד[85]. אשר על כן, יש לדחות את תביעת התובעת לדמי חגים.
197. התייחסות פרטנית לדמי נסיעות – הנתבעים טענו כי התובעת אינה זכאית לרכיב זה, היות שהיא לא ציינה בגין אילו ימי עבודה לא שולמו לה דמי נסיעות. עם זאת, הנטל בעניין זה מוטל על הנתבעים, היות שהמדובר ברכיב קוגנטי. ושוב נזכיר, כי הנתבעים נמנעו מהצגת דוחות נוכחות מפורטים, ביחס לעבודתה של התובעת כשיננית, גם במרפאה וגם בעמותה.
198. טענה נוספת של הנתבעים, שגם אותה יש לדחות, היא הטענה בגין ויתור התובעת על הזכויות המוקנות לה. גם כאן, אין ולא הוכח ויתור כלשהו, וכבר נקבע כי "הזכות להוצאות נסיעה מעוגנת בצו ההרחבה הכללי בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה. בהיותה זכות קוגנטית, היא אינה ניתנת לוויתור משתמע או מפורש..."[86].
--- סוף עמוד 59 ---
199. עם זאת, מקובלת עלינו טענתם הפרטנית של הנתבעים, בכל הקשור לדמי נסיעות בעמותה, כי התובעת אינה זכאית לקבל כפל תשלום דמי נסיעות, בגין ימים שבהם היא עבדה גם כמדריכה וגם כשיננית, היות שלא שבה לביתה וחזרה שוב לעמותה.
ו. סוף דבר
200. לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין תביעתה של התובעת להתקבל ברובה, והיא זכאית לזכויות הבאות, כדלקמן:
א. על העמותה לשלם לתובעת את הסכומים הבאים, כדלקמן: פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בסך של 5,000 ₪; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 5,000 ₪. סכומים אלה ישולמו לידי התובעת תוך 30 ימים מהיום, שאחרת הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין;
ב. על המרפאה והנתבע לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים, כדלקמן: פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בסך של 5,000 ₪; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 5,000 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 10,000 ₪. סכומים אלה ישולמו לידי התובעת תוך 30 ימים מהיום, שאחרת הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין;
ג. התביעה הפרטנית לדמי חגים – הטענה נדחית;
ד. התביעה הפרטנית לגבי העבודה בעמותה כמרצה – הטענה נדחית;
ה. הרמת מסך – מתקבלת הטענה לגבי המרפאה ונדחית הטענה לגבי העמותה.